אורית מלכה / בקפלי שמלתה |
מתבדר לאלפי רגעיך
שנחוו ושנהיו ושעתה
ידך תחובה רכה בקפלי שמלתה,
פניך בקימור צוארה, נופל על מיטתה
כלי מלא בושה
מלא עד גדותיו תשוקה גלויה
חרפה
הגוף מחרף. ארור אתה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|