לא, אני לא אוהבת להכניס את הבטן.
לא, אני לא אוכלת ליד אנשים.
לא, תודה, אני לא חושבת שאני רזה מדי, וכן, אני בשליטה.
לא, אני לא בודקת קלוריות, אני בודקת כמה כמויות סידן יש
בקוטג'.
כן, יש עוד דברים שחשובים לי, ולא, אין משהו שחשוב יותר מזה.
כן, גם אני חשבתי שעברתי את זה, ולא- מסתבר שלא.
וכן, עדין מתפשט לי חום עצום בגוף כשהמשקל מראה קילו פחות.
וכן, עדין יש לי סלדיה מאנשים שאוכלים ובעיקר מבנות שאוכלות.
וכן, צדקתם, יש סיפוק אדיר בקרקור של הבטן ועוד יותר ברעב
שלעולם לא יובא לשובע.
ולא, אני לא חושבת שזה יעבור יום אחד.
ולא, לא נדמה לי שהחיים יכולים להיות טובים יותר בלעדי זה.
לא, אני לא חושבת שזה כי אמא שלי שוקלת רק כ-6 קילו מעליי.
ולא, לא כי אבא שלי אוכל ללא הפסקה.
זאת אני. נעים מאוד.
ולא, לא נדמה לי שאתם מבינים, וכן,אני יודעת מה אני עושה.
ולא, לא הרגשתי ככה כבר הרבה זמן.
וכן, התגעגעתי להרגשה שאני כל יכולה.
וכן, אני פועלת טוב יותר על בטן ריקה.
ולא. לא אכלתי.
ולא, אני לא רוצה לאכול.
ולא, אני גם לא מתכוונת לאכול, אבל תודה ששאלתם.
יהיה נחמד אם תבואו לבקר כשאני אשכב בבית חולים עם אינפוזיה
ביד ואחייך חיוך קטן בפנים אפורות וכמושות.
ניצחתי.

-נכתב בפרץ של רחמים עצמיים...מקווה שתבינו.