בת חן אב / ריקנות |
יושבת במרכז,
או בפינה,
ובפנים אני ריקה.
מביטה בעולם,
בפניהם של אנשים
שפעם קראתי להם חברים,
ולראשונה אני מרגישה
ריקה.
חלל.
אני יושבת במרכז,
ומסביבי יושבים אנשים,
שפעם קראתי להם חברים.
ומסביבי הם מדברים,
דרכי הם משוחחים.
ואני רק
חלל.
אני בוכה.
האם יש טעם לבכות
דמעות ריקות מתוכן
הן יורדות,
וזה כואב
דמעות מרוקנות
כמו האדם לה הן שייכות.
אלוהים,
ריק,
כואב,
עושה מה שבא לה
ולא מתחשב באחרים.
הוא פוגע
וקורע
עושה דברים כדי לשעשע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|