האותות הגיעו בהפתעה גמורה בתדר גבוהה. מנחם, המאזין הוותיק
והבכיר ב"מכון האותות" השוכן בדד רחוק מכל הפרעה אלקטרו מגנטית
במידבר הנגב, מעל מצוקי מצפה רמון לא היה מוכן להם, 25 שנה
שהוא מאזין קבוע לרחשים מהחלל, מכוון את צלחות הקליטה, כאוזני
ייצור פרהיסטורי דמיוני. יושב שעות על משמרתו מנסה לנחש מהיכן
יבוא הרחש המיוחל,  דבר משמעותי לא קרה אלפי שנים, טרם זמנו
ובזמנו, הכל היה "כאילו" ובסוף התברר כאזעקות שווא, הוא היה
מורגל ל"שום דבר", כאשר ה"דבר" בא מנחם היה שקוע בפתרון של
תשבץ, 29 מאונך: "אחד הצדדים בברית בין הבתרים".
צקצוק רמקולי המחשב בהתחלה לא היו מובן אבל לפתע מנחם "קפא"
בכורסתו.
הצלילים היו צלילי שיר מוכר וידוע, מנחם רץ על מסכי ומדפסות
המכשור, ניתוח מהיר של המידע הצביע על האתר שבו תלה את תקוותיו
בשנה האחרונה, העוצמה והכיוון שלא השאירו ספק, הם באו מ"שם",
עמוק בחלל. חישוב מהיר של המחשב הראה על מסע של כ 6000 שנה עד
הגיעו למקלט של מנחם.
אבל השפה לא השאירה ספק, זה לא יכל להיכתב "אז", אלא רק היום.

אז אייך ניתן להסביר את הפער הזה של 6000 שנה?

הרי את השיר "עם ישראל חי, עם ישראל חי...שרו רק לפני 200
שנה!!!"

האם אברהם פגש בהם?...

29 מאונך=אברהם


הנוסע השמיני...