-לא!
-מה לא??
-לא אמרתי לא!
-בסדר אבל מישהו שאל אותך מה את חושבת?
-לא!!! לא רוצה!!!
-לא אכפת לי! את באה וזהו!
-אף אחד לא אומר לי מה לעשות...!
-לכל דבר יש פעם ראשונה.
-אוף אני לא הולכת מתי תבינו את זה?
-טוב כנראה נצטרך לעשות את זה בכוח.
-לא אני לא רוצה! זה מקום רע, זה מקום כואב! שמעתי סיפורים
מהקטנים האחרים! לא רוצה!!!
-את באה וזהו אין פה ויכוח.
-שמעתי מה הולך שם בחוץ, טוב לי ונעים לי פה, חם וכיף. רע שם
בחוץ.
-מה לעשות תצטרכי להתמודד עם זה, כמו כולנו, כולנו סבלנו שם
ונסבול עוד הרבה, יאללה קדימה החוצה.
-אבל, אני לא רוצה, דברים קשים קורים שם, מוות, אבל, דיכאון,
פה רק שמח ויפה הכל ורוד ופורח.
-חחח את באמת חושבת שזה ישאר ככה לנצח? הרי בשלב מסוים תצטרכי
לצאת את יודעת.
-לא אכפת לי! אני לא יוצאת.
-טוב עוברים לתוכנית ב'.
-מה? מה זאת תוכנית ב'?
-בכוח פיזי! יאללה למשוך למשוך!
-לא רוצה! אני רוצה את אמא!!!

פלופ, החוצה. בקור, בגשם, במקום הכואב והרע.
למה לא לחזור פנימה?

אני בשיחה עם הרופאים המילדים שהוציאו אותי מהבטן של אמא אל
המקום הנורא אך לפעמים אופטימי הזה.