כשאין כבר לילה,
והבוקר מתעורר,
כשאין כבר לילה,
וכשהנשמה קופאת,
אני מביט למעלה,
מחפש סימן,
אור ראשון של בוקר,
רואה אותו מכאן.

מביט קדימה אל חלום,
עוצם עיניים, לא יכול לישון,
רק שקר וכאב ממלאים לי את הלב,
רק עצב ובדידות נותנים לי שייכות.

בחרתי את המצב הזה,
אני שונא את המצב הזה,
מסתבך, לא רואה תקווה,
מחפש את האור שבקצה הנשימה.

בתפילה של כאב,
בזעקה של אמת,
אני קורא לך,
שתבואי, שתבואי,
אלי,
מביט לתוך עינייך, ובוכה.


בחרתי את המצב הזה,
אני שונא את המצב הזה,
רק שקר וכאב מחממים לי את הלב,
רק עצב ובדידות נותנים לי את הזכות-
לבכות.