|
יש לי חלום, בו אני מתעוררת לצדך, במיטה. אתה כבר ער שעות- רק
שוכב במיטה ומביט בי. ודווקא אני- שלא אוהבת מבטים, שלא יכולה
להתמודד עם מבטים- מרגישה בנוח לשכב שם בתוך מבטך.
אתה נושק לי ברכות ואני מרגישה איך גשם שוטף אותי כמו בימים
הטובים של המבול.
אתה עוטף אותי בחיבוק של חורף ומבטיח שאתה אוהב אותי למרות כל
הכאב. אתה לא עוזב כי אתה יודע שהפחד יטביע אותי במים קרים.
ושוב מתעוררת לגלות שאתה אינך, והמיטה ריקה.
קרני שמש חודרות מבעד לחריץ פצפון בתריסים המוגפים. חם בחדר
בצורה בלתי רגילה ומאוד לא נעימה.
הלבד שלנו הפך להיות הלבד שלי, ריק וחסר משמעות.
שמך עדיין מתנוסס על מסך החיים אך כבר ממזמן אין לי גישה.
אתה זורק עלי שאריות של זיכרונות ועולה חזרה למעלה לענן שלך.
החום חונק אותי עד כמעט עילפון. אני פותחת חלון ותריס ומביטה
בעיוורון לאור החם והמזוויע. אני כבר יודעת שגשם לא ירד עוד
בשבילי.
עכשיו שרב.
|
|
|
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.
עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.
אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.
אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.