משהו נרקב בי בתוכי משהו נרקם בי- הבנה, אין מנוס מלהכיר
באומללותי, היא מפרה בי את העונג להמשיך. לדהור ללא רגליים-
זהו חסר שכמותו נודע רק בסיפורי אימה, שילדים מספרים בלהט,
מסביב למדורה.
אבל האש שלי כבתה ביום שנבקעה חומת ההגנה שסיפקת לי ספגתי אותך
ילד פלטתי אותך גבר, טווס מתהדר בנוצותיו השחורות, אין הבטחה
לחיים המשכיות זה פיקציה משהו בתוכי עוד מבעבע- התדע?
מחפשת אותך בין צלילים מוכרים ופניך חורקות בין דוכנים עמוסי
ירקות בשווקים מטונפים, גם הנפש נרמסת בין ההמון אין ייחוד אין
ייצוג יש זמן ומיהו הגיבור שישקה את הפרח, אם לא אתה מי?
לב רפה עד כדי אובדן מוחלט אין זרימה ואין דפיקה לא תזוזה ואף
לא כאב. התוכל להמיס אבן? לא תוכל אני יודעת, שאלה רטורית אין
אתיקה פה גם הכרישים לא מסוכנים רק הפרפרים.
געגוע--- איך נוזל בי עד זוב בוער בי לא יכולה להחזיק את העולם
על הכתפיים לא ביקשתי תנו ללכת תנו לשבור את הסורגים לדמם בשקט
לא אצעק, נשבעת. ואהבתי אותך, יותר מכל נמחצו באחת כל נגיעות
היקום כשהלכתי ממך אפרוח שלי בא מאהבה בא מחולשה בא מתוכי נופל
בי קורבן להתבגרותי.
אגע בקרח אחייך אבלע סכין אכניס לעצמי יד עמוק לתוך הגרון
אוציא אותך משם חי ופועם, ניתוח קיסרי אשים לך קץ, אשתיל
במקומך מהות. לא, כשלתי לשרוד אדביק ציפורניים מלאכותיות
צבועות באדום עז כמו הקץ אשרוט את גופי בחוזקה אימתנית אלהים
בבקשה תן לי להרגיש!
לא בלעתי חלום לא יקום רק גלולת מציאות. עלובה מודה, חלשה
בלעדיך מפמפם בי האור של אתמול עכשיו חושך נושך את עיני את
נשמתי סופח אליו לעד ואפול.

דממה.
השלמה-מחילה ממני והלאה אפול על חרב אשסע אותך גם איתי. אפרוח
שלי נפשע ורשע וזדוני איך עשית זאת כך שהרוח שבקה בי חיים איך
טפטפת בתוכי ציאניד משובח- קורטוב של הרס עצמי, לא ארים
השפורפרת ואשאב נשמתך, אמכור עצמי לחלאת הדממה אתרפק במיטה על
עצמי, עד אור בוקר, ובאם יבוא בוקר- אהיה קצת פחות מאני. דבש
של שנאה-הגזמה-ואתה אשים בכוס חלב מהביל ואשתה אז אקיא אותך גם
ואאסוף את הקיא בכד מנחושת ואשתה אותך שוב, כי ככה אני. ואולי
אם יעצרו הימים השמים ידהו החיים ינוסרו המהות תעלם האנשים
יתפוררו , אדע מנוח. ואולי, לא אדע.
אמשש את הפורקן הטהור אריח רקבון שולט בי עריץ לתנועותיי אצרוב
בתוכי את האופל נגיעות של רופא מפוכח בדמותך אכלה עצבותי ואפיג
בדידותי בכאב שאזמום אותך בלילה ואיישם אותו ביום. אתלוש מעצמי
פיסת עור לכל אורכי, אולי תכיל קצת ממך, חשופה לתחלואות העולם-
כך אתן לשמש לנשום במקומי, אולי תצליח להפיח חיים, אפילו בי.
עולם בזוי להזות עולם שפוי מחר יתחזקו הגשמים ויתפשטו לאזור
הדרום, הדרום שלי יבש זה מכבר- זאת היטב מהדהד בי ואני מתהדהדת
כזעקה אחרונה בין ההרים. בשידור חי אשדר לך את הרס עמוק כתאווה
בל אנושית, כואב אה כן זה מרגיע אני יודעת, מכירה אותך כל כך
טוב שזה לא הגיוני.
ממש עכשיו בטעות מכווונת בזדון ניפצתי מראה ששיקפה לי אותך
נצמד לגבי ונושק לצווארי, כמכשף ללא אתיקה מהפנט אותי מאחור,
השברים זעקו מרצפת המרתף את אהבתנו, נמוגה לא יכולה לראות לא
יכולה להשתחרר מזה, תקשרו אותי-תערפלו אותי-תחבשו לי את הגוף
הקטן-- מתפרקת נופלת על השברים-דם אלהים הצילו-אלהים הצילו-
שמישהו יציל אותי כבר, השיר שלנו מתנגן ברדיו.