רואים את הכותרת ובטח חושבים הנה עוד אחד שהולך לדבר על המוזות
המופרעות שלו כשהוא כותב את הקטעים שלו או השירים ולפעמים
אפילו הציורים... אבל לא!
המוזה שלי לדברים האלו נאבדה ממזמן, אני אפילו כבר מניח שהיא
לא תחזור בזמן הקרוב ולכן אני גם לא באמת טורח לחפש אותה או
מצפה שהרבה אנשים יתיחסו לקטעים שלי כאן.
הפעם אני מודה באופן רשמי וחזק ביותר:
המוזה שלי לעשות דברים נגמרה!!!
כן אני בנאדם שעושה דברים לפי מוזות בד"כ... הלכתי לשנת שירות
לפי זה, התנשקתי בפעם הראשונה לפי זה ואפילו הזדיינתי בגלל זה
(כמובן שהאלכוהול עזר). לפני משהו כמו 48 שעות הבנתי דבר מאוד
מוזר- ההשראה שלי להתעורר בבוקר ולעבוד, לעשות את כל הדברים
בשנת השירות, לדבר עם החברים שלי לקומונה, להחזיק את עצמי
מלהתפרק אותה מוזה חזקה שהייתה נעלמה! איננה יותר...
אני לא יודע איך להגדיר את זה בדיוק או למה אני כן עדיין
ממשיך, כנראה שיש משהו שאני עדיין נהנה ממנו אבל אני יודע
שברגע שהוא ייגמר אני ייגמר.
אולי זה התרופות שאני לוקח (כורטיזונים למי שמכיר) ואולי זה
העובדה שהיום בבוקר כמעט חירבנתי במכנסיים בתחנה מרכזית חדרה
ואולי זו העובדה שאפילו את האמונה באל הגדול שלי אני כמעט ולא
זוכר ולא מקיים.
היו ימים שהייתי מתעורר והיה לי פשוט כוח- שאבתי כוח מכל דבר
הכי קטן בין אם הוא טוב או רע, היום אני פשוט רוצה לברוח שוב.
יש רק בעיה אחת עם זה- נמאס לי לברוח!!!!!!
כן אז אולי אני משוגע אם בעיות, ועכשיו שאני חושב על זה אני לא
רואה שום סיבה למה לעזאזל יאשרו קטע שכזה אבל נו שיהיה זה למה
אני לא עורך.
טוב אני לא אניח שהרבה אנשים קראו את זה ולכן אני כותב לקורא
הבודד שלי שאולי ישקיע בלקרוא את כל הקטע המחורבן הזה שאני
כותב כאן בלי ממש להיות מודע לכך שאני עושה שטות מוחלטת ושוב
סתם כותב מזעם שאינו קיים כבר... מקוה שנהנת :+ |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.