בני העמים והדתות שונים,
עומדים, תחת כיפת - השמיים
ולשלום התופח כנפו,
את עיניהם נושאים.

שמיים, אשר מכסים פני - הארץ;
פרסו את בדם,
כמטריית - השלום
וכל אשר חוסה לה מתחת,
מברכת היא, בברכת - החיים.

פסגות - ההרים,
גורדי - השמיים;
העצים הגבוהים,
הטובלים בירוק;
פרחי - צבעונים,
שדולקים,
כאור - השחר:
להכל, היא
אומרת: שלום!

העלים מזמרים,
בבוסתן הפורח;
מעל הצמרות
נישא קולו
של הזמיר;
בשדה הירוק,
ממטרה ממטרת
ושירה המרשרש
עושה חם על הלב.

בתי - הרעפים,
התיצבו; שתי וערב
בין השדות
הטובלים בירוק;
השמש, שאורה
ממש מעליהם,
שולחות קרניה,
את ברכת - השלום.

לאורך רחוב,
בשכונה מגובבת
קבוצת - פועלים,
עליזים לה צועדת;
לכל הנפגש
בדרכם הנפעמת,
קוראים בליבם;
בשלום הנשגב.

בעת הקציר,
האיכר שבקמה;
קוצר שיבולים,
שהבשילו דגנם;
עיניו הוא לוטש,
לעבר השמש
ולשלום המתברך;
בעבודה הברוכה.

חולות - המדבר,
הזהיבו בלובן -
- מבריק ומזהיר,
כבדולח מלוטש.
רוחות - החמסין,
מנשבות מן העומק;
ושיר - השלום העליז,
הן שרות.

נישא; השיר הזה,
כיונה  צחורת - כנף,
אשר נתפחה והינפה
למרום.
ולעבר שלום,
הועידה עיניים;
ובדרך אליו,
הרחיקה את העוף.

כולנו נחייה,
תחת קרניה
של השמש,
אשר תאור
ולא תחדל
מלזהור;

ויתפרס זוהרה,
כמטרייה המצלת;
אשר תחסה
מפני גשמי - המלחמה.

המלחמות יפסקו
ויתבהר הרקיע.
רעמי - פיצוצים
ייפסקו לעולם.
במקום פצצות
ואש - השלהבת;
ניראה עננים
העפים למרחק.

נחייה בשלום;
בשלווה ובנחת:
רע מול רע;
שכן מול שכן.

ושתוסיף מטריית - השלום,
לתת לנו חסד;
ושלא תרפה
מלהיות מחסה ודאי!
מפני - המלחמות.