-כואב לי
-יופי, מה אני יכולה לעשות.
-תעשי משהו.
-אין לי מה... מצטערת.
-אוף נו באמת, אני לא יכול לסבול יותר.
-אין לי שליטה על זה, תאמין לי שגם לי קשה.
-אבל את יודעת מה לעשות.
-נכון אבל זה לא כל כך קל!
-בכל זאת, לכי לדבר איתו ספרי לו איך את מרגישה.
-אני לא יכולה הוא ידיד טוב שלי, הוא לא יבין.
-הוא יבין, מי כמוני מכיר אותו?
-אני יודעת אבל, זה קשה.
-אבל תראי!
-מה?!
-אני מדמם פה למוות!!!
-אני רואה!
-אז תעשי משהו!
-אני לא מסוגלת, לא יכולה, זה כואב.
-את יודעת, יש עוד משהו שאת יכולה לעשות.
-מה?
-לסיים איתי, לזרוק אותי ואז אני אפסיק לנדנד לך.
-לא נראה לי.
-למה? איזה דבר טוב נתתי לך?
-אהבה... אהבה אליו.
-אבל את רואה כמה זה פוגע בך, את רק בוכה כל הזמן.
-נכון, אבל בהתחלה זה היה כל כך יפה... אתה זוכר, כשהבנתי שאני
אוהבת אותו.
-כן אני זוכר, נוסטלגיה נוסטלגיה.
-אבל זה היה לתקופה ממש קצרה, אולי אתה צודק, אולי אני באמת
צריכה להפטר ממך.
-נכון, החלטה שלך.
-לא!
-מה לא??
-לא, אני לא מוותרת עליך בכזאת קלות, הבאת לי הכל בחיים האלה,
גם דברים קשים אבל גם דברים יפים.
-אבל את רואה שאני סובל פה! תעשי משהו!
-לדבר איתו אני לא יכולה, אבל יש לי רעיון.
-מה? מהר אני גוסס כאן...
-טוב. את כל הרגשות הרעים שלי להוציא על דף, אולי זה יעזור
לך?
-נראה לי דוקא רעיון טוב. אפשר לנסות
-טוב רק חכה פה אני הולכת להביא דף ועט.
-רק אל תעזבי אותי, אני אוהב אותך.
וככה התחלתי לכתוב שירים, סיפורים ושטויות אחרות. |
