בחיים שלי לא חשבתי שהמכה הזו תחזור אליי, כשהייתי קטנה שרצתי
כינים והראש שלי פשוט משך אותם, אוי זה היה פשוט נוראי, כינים
בהמוניהם... מה לא ניסינו מה לא...
ואחרי 7 שנים יש להן את האומץ לחזור לראש שלי! חוצפניות! לא
הספיק הסבל שהן העניקו לי?!

כינה א': "שמעת, גילו אותנו, שוב"
כינה ב': "לא! אני חשבתי שהפעלנו קוד אדום!! מה, לעקוץ פחות
חזק לא עבד?! אני לא מאמינה, אז מה כן יעבוד..."
כינה א': "טוב תראי, אחרי הכל - רואים אותנו, אנחנו גדלות
באופן מטורף לממדים של נמלה, די כמה זמן אפשר להסתתר בשיער
הזה..."
כינה ב': "אני לא מאמינה, איזה פחד, זה מראה כמה שום דבר לא
בטוח היום...
נחמה: "כלום לא יקרה, אני בטוחה. היא סתם מאיימת ועוד מעט
היא תשכח, כמו ב- 1991
כינה א' ו-ב': " אוי סתמי! צריך תמיד להתכונן לנורא מכל מה
יש לך..?"

אני מרגישה כמו ילדה קטנה... איחס! כינים! איזה בעסה! מעניין
מאיפה קיבלתי אותם... אולי זה ב"בראשית"? ידעתי שהכריות של
האוהל ההוא היו ממש מזוהמות, אני כל כך לא זהירה...
"כן במה אני יכולה לעזור לך?"
"כן, תמיסה נגד כינים בבקשה"

כינה א': "את שומעת? עוברים דירה, דחוף!!!"
כינה ב': "למה? מה עוד קרה?!"
כינה א': "לא שמעת ממגדל המצח?! היא קנתה -חפיף!!!"
כינה ב': "אוי ואבוי! היא פשוט לא אנושית! רוצחת!! אמא...
בואי נארוז ונעוף מפה, איזה פחד, זה באמת קורה הא?"
כינה א': "הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה להטביע את יגוני
באיזה עקיצה איכותית אחרונה..."
כינה ב': "כן זה נשמע יותר טוב, איזה דיכאון..."

איה!!! איזה עקיצה כואבת הייתה לי עכשיו! הן לא נורמליות! מי
המציא אותן בכלל?! היצורים היחידים שלא שאני לא מבינה למה הם
בכלל קיימים!!! למה?! מה עשיתי?! טוב, רק צריך עכשיו להיזכר
איך משתמשים בזה...
"להשאיר את התמיסה 10 דקות על הראש, רצוי לשים מטפחת ראש"
10 דקות, נשמע מעט הא?
10 הדקות האלה הרגישו כמו נצח... הרגשתי אותן רצות לי על הראש
בהיסטריה מטורפת

"לאן ללכת?!"  "מה קורה פה?!"  "פיגוע!!!"  "אמא!!!"  "שיט!
אמרתי לך שצריך לעוף מפה!!!" "הצילו" "אההההההההה!"

מי ידע שאנחנו עושים רצח עם כל יום על הראש :-)