אני מהאלה שתמיד קורה להם משהו.
מאלה שבטקס סיום הם רואים איך כל אלה לפניהם עולים על הבמה
ויוצאים מזה בשלום, הם מתכננים אלף ואחד זוויות איך לעלות ואז
הם נתקלים באיזה כבל של מיקרופון-כן אני מאלה
וזה לא כל כך פשוט-לקח לי המון זמן להודות בזה
המון זמן והמון פאשלות.
תמיד המיקרופון ישרוק שאני מדברת
משהו או מישהו יתקע בי
נועה -זאתי שתמיד תתרום לבידור של הערב אפילו אם זה על
חשבונה...
אני בטוחה שאם הייתי כתבה הייתי נתקעת איפשהו ליד מודעות האבל
וגם זה במקרה הטוב.
כמה שלא הייתי מנסה התאונות האלה היו רק עולות , עליתי משלוש
תאונות ליום להרבה יותר מידי...
הדבר היחידי שיכל להרגיע אותי זה סיגריות -ווינסטון למען האמת,
אבל אתם יודעים כמה תאונות יכולות לקרות עם סיגריה ומצית?
שש מאות שבעים ושמונה-בדיוק.
האמת שכל הסיפור הזה לא היה גודל להיות ליותר ממציק , אבל כמו
באגדות על סינדרלה ושמונה עשרה הגמדים שקראתי לפני הרבה מאוד
שנים בארץ הילדות הרחוקה- הדברים נפלו אחרת.
פגשתי אותו- הוא היה אחד מהדברים היותר יפים שראיתי ולמה שהוא
ירצה אחת כמוני -זה אחד מהדברים שלא היו ברורים לי , אבל
התאונות שהמשיכו לקרות לי בקצב מדהים היו למעלה מיכולתי -ויותר
חשוב-מיכולתו...
הוא לא הסכים שנצא לשום מקום , שום מסעדה מבודדת ככל שתהיה לא
התאימה לו, כי הוא ידע שאנשים בכל זאת -יראו
לי לא הפריע שהוא מתבייש בי-אחרי הכל הוא לא הראשון, וזה לא
שאין מספיק דברים לעשות בבית
אבל הוא החליט שאני לא מתאימה , שאני לא מספיק "מחוברת
לקרקע"-
מה אתה אומר...
הוא נטש אותי לאנחות, ועוד איזה אנחות -בכי של שעות שלא נפסק
גם אחרי שחיסלתי ארבע קופסאות של טישו ורוקנתי חצי ליטר וודקה
, הוא בא לדירה שלי, רק כדי לראות מה שלומי
אחרי הכל הוא אומר שעדיין איכפת לו ממני, ואני אפילו מאמינה
לא התכוונתי לעשות שום דבר אבל ברגע שסובבתי את הראש בתנועה של
-" לא רוצה לראות אותך יא אדיוט" -אפילו שלא ממש התכוונתי לזה
כי מאוד רציתי שהוא יישאר
נתקעתי במנורת השולחן התמימה והיא נפלה - ישר עליו-הוא קילל את
אבות אבותיי ואת המנורה בכל המילים שיש לו בסטוק, עכשיו ידעתי
שאין שום סיכוי שאנחנו הולכים לחזור וכל חלומות השילגיה שלי
התנפצו להם-כמו רוב הדברים בסביבתי...
הוא נשען על הכוננית -לעסות את הרגל שספגה מנחת זרועי-כלומר
ראשי..
והכוננית התנדנדה, הוא לא שם לב כי היה עסוק מידי לקלל את כל
המשפחה הרחבה שלי, לפני שהצלחתי להזהיר אותו , הוא כבר שכב
שם-דוסטויבסקי באלזאק וביאליק מעליו
הוא מת.
ולרגע הייתי ממש בהלם
אבל  שתי דקות אחר כך הייתי בעננים...
עכשיו ,אני כבר לא הבנאדם הכי שלומיאלי שקיים- אני לפחות לא
נהרגתי... אדיוט...