אני הולך לי ברחוב,לבד, ומתחיל לחשוב על החיים והעולם...
אחרי 20 דקות של הליכה וחשיבה אני בעצם מבין שאין בן אדם
שיצליח להבין את כל השטויות האלה, אז למה לעזעזל אני כן?!
אני ממשיך ללכת וקולט שאני בעצם לא לבד...  
בשיא הפדיחה אני רץ לאיזה סמטה ופוגש שם איזה סבא בן מאה ומשהו
והוא מתחיל לזיין לי ת'שכל על כל הכסף שהיה לו פעם, בשלב
מסויים הוא אומר לי שהוא יודע מה עשיתי בהליכה כשחשבתי על כל
העולם, הוא אמר לי שגם הוא נסיה לפענח את זה וכמעט שהצליח, אבל
אז נפל עליו איזה זקן , וסיפר לו הכל, מאז הוא שם ומחכה לקורבן
ממש כמוני, שיוכל להחליף אותו בכל המנוחה התמידית והמשעממת
הזאת.
הסבא רץ לו ונעל לתוך איזה פח זבל ענקי ומאז לא ראיתי אותו
יותר בחיים. אני לא אשכח איך הוא שמח שהוא לא צריך להשאר שם
יותר ושאני במקומו בתפקיד הזה...
אחרי איזה חמש שנים שאני יושב שם ומחכה לאיזה דביל אחר אני
פתאום קולט את ישו בא אליי ואומר לי שהוא רוצה לפרוש מהתפקיד
שלו, שזה בעצם לא ליהיות אלוהים אלא להחליט מי נכנס לאור יהודה
ומי לא. הוא בוכה כמו תינוק ולא מפסיק עד שנתתי לו סטירה
שהעיפה אותו איזה 7 מטר לצד שמאל...
הוא ביקש שאני אתן לו קצת קרדיט על העבודה הנפלאה שלו כשהוא
ניקה את אור יהודה מערסים לפני 50 שנה ומאז אין שם יותר כאלה
דברים מפחידים ושעירים...
אמרתי לו שאני מוכן להחליף אותו בדבר אחד, בליהיות ערס ליום
אחד,הוא הסכים והחלפנו...
עכשיו ישו הוא איזה סקייטר מטורף מגני תקווה ואני איזה ערס קטן
ומסכן שבגיל 4 אמא שלו נהייתה זונה ובגיל 7 עזב את החינוך כדי
לעבוד בשוק.....
כן כן, נשבע לכם!