מעל חלונות אדומים
אני פותחת במסע לעצמי
אני נפתחת למעלה
ופוקחת עיניים
לראות מה בנתיים
קרה עם האיש
והטוב והרע לא שינו עמדות
וגם לא ההוא שזכרתי
מה הטעם לדעת, מה הטעם לבכות
זו בושה להודות שסרחתי
מבין אלף נשים
לא אני האחת
שתביא לו ת'אור והאושר
זו לא היא, לא ההיא
ששנאתי כל כך
היא כעת, כמוני, פשוט
חוותה זאת אחרת, יותר בשלה
היא בשלה
וגם הוא.
מעל סורגים אדומים
אני פותחת מסע רחמים
שנטול הוא מכל, וצורח בקול
עד לאן כולם ישמעו
והזמן הוא עכשיו,
זה רגע נשגב
שמונע חיים מהשאר
וסופות שכחו
המים רתחו
והקצף עולה על גדותיו
השמיים יפו
הקרניים שרפו
הדרך נולדת עכשיו. |
