מצמוץ.
לילה. חוף הים בסיני. אני מעליה, היא בגבה על החול. איך הגעתי
לכאן? איתה? היא גומרת מיד ואני מופתע. כל כך מהר? זה אמיתי?
לפחות לפי הסרטים, זאת בעיה של גברים. היא חוזרת לחבק אותי
ואני מתעשת מיד. 'עוד', היא אומרת ומחייכת. 'בטח שעוד', אני
חושב וממשיך. אנחנו מתנשקים ואני הופך אותה.
מצמוץ.
צהריים. הכינרת. על מזרון ים, בעיניים עצומות. אני בן ארבע
עשרה. החיים טובים. היא מזנקת במפתיע מתוך המים, הופכת אותי
מהמזרון.
צולל בעיניים פקוחות. רואה את רגליה הדוחפות במים. פלג גופה
העליון נשען על המזרון. אני מהסס, ולבסוף תופס ברגליה, מושך
אותה למטה אל תוך המים ובמקביל, מתרומם על המזרון. היא עולה
אחרי ונשענת לידי. 'היה שווה לנסוע לכאן, מה?', היא שואלת
וכאילו במקרה, רגלה מתחככת ברגלי. 'כן. היה שווה', אני אומר,
מנסה לא להזיז את הרגל. היא מבוגרת ממני בשנתיים. יודע שהיא
מצפה ממני שאעשה את הצעד הראשון, אבל לא זז. 'אין לך חברה,
נכון?', היא שואלת ואני מסמיק. 'לא', אני עונה ומפנה מבטי
ממנה.
מצמוץ.
שרועים על החוף בחשכה. היא נצמדת אלי ואני לא מגיב. היא נצמדת
חזק יותר ואני מכניס את ידי מתחת לראשה. 'היה טוב', היא ספק
שואלת, ספק קובעת. 'טוב', אני חוזר אחריה בנימה לא מחייבת. היא
עוד ילדה. איך נכנסתי לזה? איך אני יוצא?
מצמוץ.
אנחנו מכוונים את המזרון אל החוף. היא יוצאת ראשונה ומסדרת את
המגבת שלה על החול. אחרי שהיא נשכבת על המגבת, אני יוצא מהמים
ומתיישב לידה. היא מסתובבת אלי ומחייכת, 'נעים בחוץ'. 'כן,
אחלה יום', אני אומר ומנסה לא להסתכל אל שדיה. היא מבחינה
במבטי וצוחקת.
'תראה איזה חלק אתה', היא זורקת ומעבירה את ידה על רגלי. אני
מצטמרר, אבל מנסה להישאר אדיש. היא מסתובבת על ביטנה, פותחת את
הקשר בביקיני שלה ואומרת, 'בא לך למרוח לי קרם על הגב?'. מבלי
לענות לה, אני לוקח את בקבוק הקרם ושופך ממנו בנדיבות על גבה.
היא מניחה את ראשה על ידיה, פניה בכיוון ההפוך ממני. אני מורח
ומעסה את גבה, נזהר לא לגלוש למקומות אסורים.
מצמוץ.
אנחנו לא זזים. נראה לי שהיא נהנית רק מלגעת בי, להיות לצידי.
מעניין אם היא יודעת על אחותה ועלי?
מצמוץ.
הזהירות שלי משעשעת אותה והיא פוקדת, 'יותר למטה'. אני מגיע עד
לקו החלק התחתון של הבגד ים, מהסס רגע, ויורד אל התחת וירכיה.
היא מסובבת את ראשה אלי ומחייכת, 'חשבתי שכבר לא תגיע לשם'.
אני נבוך, מעלה את ידיי בחזרה אל גבה ומשם יורד לצדדים. היא
מתהפכת אלי ואנחנו מתנשקים. אני שולח את ידי ונוגע בעדינות
בשדה. היא מצמידה בידה את ידי. אנחנו מתמזמזים על החוף.
מצמוץ.
ואם היא יודעת, מה זה אומר לגבינו? היא איתי בגלל אחותה, או
שלמרות? ואני? איתה בגלל אחותה, או שלמרות? לא יודע, אבל בכל
מקרה זה לא מרגיש לי טוב.
מצמוץ.
אחר כך בדרך חזרה מהכינרת, שוב בטרמפים, אנחנו יושבים צמודים
אחד לשני, שותקים. כל אחד מאיתנו מעכל את היום שעבר. כשאנחנו
מגיעים חזרה לקיבוץ, אנחנו נפרדים, ככה סתם, בלי נשיקה, בלי
מגע, שלום קצר ושקט.
מצמוץ.
אני מזיז את ידי מתחת לראשה. נרדמה לי היד. היא מסתובבת אלי
ושואלת, 'מה עכשיו?'. 'לא יודע', אני מתחמק ממבטה. 'תרצה
להמשיך עם זה?' היא שואלת בשקט. 'עכשיו?', אני כמו אידיוט, לא
מבין. 'לא.' היא עונה, 'גם, אבל התכוונתי לעתיד'.
אני מהסס, ואחר כך שואל, 'מה בא לך שיהיה?', 'מה שלך בא', היא
מתחמקת מתשובה ישירה. אנחנו שותקים. אני מוציא את ידי מתחת
לראשה, מכניס את שתי ידי מתחת לראשי, ומסתכל אל הכוכבים. היא
שוכבת על צידה, מסתכלת אלי בריכוז. אני מדבר מבלי להסתכל אליה,
'לא מתאים לי משהו קבוע'. היא מחייכת בהקלה, 'גם לי לא'. אני
מסתובב אליה, מופתע, חשבתי שתיפגע. היא מרצינה ועולה מעלי.
אנחנו עושים אהבה. |