היה זה לילה בניגוד לימים אחרים.
עמדתי על קצה הצוק במבט שתלטני וחיבקתי את השקיעה.
היא בעטה בי בראש בעוצמה של 40 דציבלים ובקשה ממני לעוזבה בשקט
כדי שתוכל לסיים את משמרתה אך לא כך היה. הירח הוציא 4
גימלים.
הסתובבתי והלכתי לאחור. נפלתי. נפלתי שוב. ושוב. העניין התחיל
להימאס עליי אז קמתי. לפתע, הרגשתי את עצמי מוקף. הרגשתי
נכון.
שני כלבים VR6, אחד חום ואחד ימינה פתחו במשא ומתן וכשסיימו,
רצו לכיווני באמביציה שלא נראתה כמותה באותו הלילה. הם עבדו
עליי במשך כמה שעות לחשוב שהם כלבים. עבודתם הניבה עצמותיי.
הצוק משך אותי. משכתי בחזרה אך גיליתי שהוא טעון אטראקטיביות
במיוחד ונשארתי תלוי על שפתו. הוא צרח. צצה במוחי העובדה
שדיוויד קופרפילד כבר מת ולכן לא יוכל לעזור לי לעלות... וחוץ
מזה.. הוא יצור.
תפסתי בלשונו של חציל מקסיקני שעבר שם באוטו הרגע בהנחה שאני
מעדיף לחיות... החלטתי לטעון לחפותי ולבקש מכבודו להעלותי
במחשבה שלא צפויה לי סכנה בשל היות חציל כשם חציל, אילם.
מרפי החליט להוכיח את טעותי והחציל ביקש סיגריה. להפתעתי,
נפלתי למטה.
המוות היה מהיר וחסר רגישות, הוא קילל את היווצרותי בכל דרך
אפשרית עד זוב שוקו קר.
חזרתי לביתי קטן וסובבתי את קרסול ימין. כאב לי. ביושבי לאכול
את ארוחת, עלה במוחי שקיטלוג מכני של קורות יום זה בוודאי
יתגלה למספר אנשים כעניין שגרתי לפילנטרופיות קדמונית וכך אציל
את העולם. תפרתי תחפושת. בחוזרי לצוק, קפצתי משולשת לשם השראה
אך גיליתי שאין מספיק בנפנוף ידיים איתנות שלא כשלי בכדי לשמור
אותי באוויר ליותר ממספר רגעים ונחבטתי בדעתי שחיכתה לי על סלע
חד שהתווסף באיזור מספר רגעים לאחר הגיעתי.
תירס שיצא מדלת דלת אפרוח הומוגנית הפליק לי תשיעיה ואבד בי
הקלח, מסכן.
חטוף דעת, החלטתי לסיים את היום הייתה פטאלית לגרביי. נרדמתי
למוות.