לפעמים אפשר לשמוע שקט , לפעמים השקט זה הקול הכי ברור שאנחנו
שומעים ואני באותה תקופה הרגשתי שקט מאיים, לכאורה ללא חובות
למעט מינוס קליל בבנק לא משהו שחודש עבודה לא מכסה, לא מזמן
סיימתי את המילואים ואפילו סיום התואר נראה כמשהו רחוק מעורפל,
חברה שלי אוהבת אותי ככה לפחות היא אומרת ואני בוחר להאמין
אחרי כל כך הרבה זמן ביחד אני קורא לזה להתרגל וזאת התרגלות
טובה כזו שטוב לשנינו ביחד, חולקים את אותה קורת גג כל אחד
עסוק בשלו היא לוקחת אותי מדי פעם להציג אותי באירועים חברתיים
ואני בסה"כ ממלא טפסים בירוקטים עם השיוך נשוי, אני יודע שלא
השארתי עשרות נשים על לב שבור שמחכות שאני יגיע לרבנות כדי
להתחיל משהו שאף פעם לא נגמר.
אפילו הדר זאת שהיתה חברה שלי לתקופה קצרה מאוד בצבא שנקשרה
אלי מהר מאוד ואני בחרתי ללבוש את תחפושת הסנוב למרות שכל מי
שמכיר אותי יגיד שאני פשוט פוחד להתמודד ומעדיף לברוח, תמיד
באות לי המחשבות שאני מסיים לנגן שהאצבעות כבר אומרות לי
שצלילים אני לא יצליח להוציא מהם ואין שום סיכוי לשיתוף פעולה
מוסקלי יחד עם הגיטרה  בשקט הזה אני חושב על הדר משום מה אולי
הקשר הקצר ביותר שסחף לכיוון רציני ונגמר אחרי שלושה שבועות
שמתוכם ראינו אחד את השני בהגזמה אולי ארבעה או חמישה פעמים
ותמיד זה התחיל והסתיים במיטה אולי מהפחד שאין לנו הרבה זמן
ביחד ואולי זה מה שרק שנינו חיפשנו אולי בגלל מה לעשות, אני
באותה תקופה (וגם היום) לא מלך העולם במשגלים , תמיד שיוצא לי
לראות סרט כחול אני חושב שזה סוג של מדע בדיוני או בחורות מאוד
מושפעות באלכהול וחומרים אחרים זה לא הגיוני שככה באמת נשים
רוצות את הסקס שלהם,  דמות השכנה המטאפורית תמיד עולה לי
בהקשרים שכאלו ותמיד לא מצליח לדמיין אותה כגיבורת העלילה
ובכלל למה יש סרטים כאלו מעל שעה? אצלי לפחות אחרי 5 דקות
העלילה כבר לא מעניינת ועדיף לי להתמסר לערוץ דל רייטניג כדי
לעודד אותו להתקיים, בכל אופן הדר היא בחורה די טיפוסית גם
במיטה וגם בחיים לא רצה רחוק מדי ומחפשת בסך הכל חיבוק ואצלה
כל הדרכים היו כשרות, ביום שהיא הבינה שממני היא לא תראה טבעת
והניחה לי אומנם בזעם אבל הניחה לי לפתור את התסבוכות עם עצמי
לבד ללא עזרה מלווה ואוזן קשבת של אישה, ביום הזה הרכב שבו היא
נהגה לבד בשעת לילה מאוחרת עשה תאונה ישר לתוך מעקה בטיחות ,
לכן הופתעתי שהיא התקשרה 10 דקות אחרי שהיא עזבה ולתמיד.
כשהגעתי למקום כל כך שמחתי לראות אותה על שתי רגליים קצת
מבוהלת אבל עם פגיעות קלות בלבד, הרכב לעומת זאת היה מעוך מכל
כיוון כמו מהתאונות הקשות שאתה לא מאמין שמישהו יצא חי לוויתי
אותה למיון לבדיקה שגרתית  בבית חולים יד ביד וצמוד עם חיבוק
הבטחתי לה באותו לילה את העולם את החיים את הנצח רק  כדי לכסות
את המצפון ואת ההרגשה שכל מה שקרה קרה בגללי, לא יודע אם
האמנתי לעצמי באותם רגעים אולי זה הריח הזה שיש בבתי חולים
שגורם לך לעשות הכל ולומר הכל רק כדי לצאת משם כמה שיותר מהר,
אחרי שעתיים שחררו אותה  למנוחה יומיים בבית , היא גרה בקומה
שנייה בבניין במרכז העיר  כדי להאריך את הזמן ביחד עלינו
במדרגות לאט כדי להיות קצת יותר ביחד, ההורים שלה בכלל לא היו
בארץ והדירה ריקה לגמרי חוץ מאחותה הקטנה ולפני שהיא סובבה את
המפתח היא הסתובבה אלי גופה על הדלת ומחבקת אותי חזק ומשם
גלשנו לנשיקה ארוכה ובאותו רגע זאת היתה התאונה הפרטית שלי
משהו בי קרא לי לברוח משם רק כדי לא להמשיך עוד לטעום את
השפתיים של הדר, אני לא זוכר מה מלמלתי חוץ משהיה מלמול מסוים
ולפני שהיא בכלל לחצה על הידית לפתוח את הדלת אני כבר הייתי
מתחת לבניין בהליכה מהירה רק להכנס לרכב , התנעתי  ונסעתי כמה
רחובות לכיוון הבית שלי , עצרתי בצד ליד איזה לוח מודעות משעמם
שהיו תלויים עליו כרזות של הרב הגדול שבא להחזיר את העיר לדרך
האמת לדרך הישר, אני זוכר שכל כך רציתי לחפש דרך אבל חוץ
מלקרוא את המודעה דרך חלונות הרכב לא ממש עשיתי משהו עם
האינפורמציה במודעה אחרי 50 שניות של שעמום בתוך הרכב שחשבתי
שיבואו לי מחשבות מעמיקות על כל מה שקרה ואיזו הארה מאירה הגיע
רק טיפוס על קירות בתוך הרכב החלטתי להניע ולעזוב לכיוון הבית
שלי, החדר שלי באותו הזמן...
מה שקרה מאותו רגע אני בכלל לא זוכר חוץ מהעבודה שבתחרות של
חסרי הלב והאנשים המנייקים ביותר בעולם הייתי קוטף את המקום
הראשון, הרגשתי כל כך נבזי וחסר התחשבות והשתדלתי להעסיק את
עצמי בכל דבר אחר ואכן עם הזמן כמו שכולם אומרים המקרה הסתתר
לו באיזה פינה וכאילו הודחק לא סיפרתי להמון אנשים אפילו
ההורים שלי לא ידעו תקופה ארוכה וידעתי שאני צריך לחכות לשלב
"וידוי הריגה" כדי להמשיך לצעוד בבטחה, השם הזה נולד בעקבות
קשרים מזדמנים עם נשים במהלך חיי. זה קורה לאחר חודשים ארוכים
כמעט שנה ובמקרים מסויימים אף עוברים את השנה שהיא מתקשרת משום
מקום לטלפון החדש לטלפון של הבית היא משיגה את המספר שלך ופשוט
מתקשרת לשאול מה העניינים ככה כאילו אתם הידידים הטובים ביותר
בעולם, היא תספר לך על חבר שלה שהיה או שעדיין ותמיד תרצה משום
מה לשאול אם אתה בקשר עם מישהי מאז שנפרדתם , אחרי שהן מקבלות
את האינפורמציה ורואות שהשטח נקי הם מוכנות להחזיר שטחים לכבד
הסכמים ואפילו לשתות איתך כוס קפה לזכר תקופה יפה של פעם, זה
התירוץ שלהם לימים היפים של פעם אתה מצידך  לא סוגר את הדלת
ואומר שיש על מה לדבר אבל בדר"כ לא ממש עושה שימוש בטלפון שהיא
השאירה, כל הדבר הזה שנקרא וידוי הריגה רק נועד כדי לענות על
ספקות שיש אצל אותה האישה יותר מזה היא לא ממש צריכה אותך והדר
במקרה הזה לא היתה שונה מאף אחד אחרת אולי לא רצתה לשבור את
המסורת. על אזרחי באיזה עבודה מעודפת מתדלק איזה רכב מזדמן היא
מתקשרת לנייד ואני רואה את מספר מוכר על הצג אין לי מושג למי
לשייך אותו אבל שיערתי שזה יהיה קול מהעבר גם שהקרבתי את
התצוגה לעיני עדיין לא נפל לי האסימון וכל צלצול מזכיר לי שאו
טו טו המספר יעבור למשיבון אני בוחר לענות כי יש לי נסיון מר
עם מספרים מזוהים בתצוגה ספרתית  אך אין לך ממש מושג מי אלו
היו ולא רציתי להוסיף עוד אחד שכזה, לא רוצה לחייג למספרים שלא
הספקתי לענות ולנסות לברר מי זה, בטוח שזה לא דוד מאמריקה
שרוצה להביא לי כסף.
השיחה עם הדר נמשכה כמה דקות שבהם נעשה נסיון גם לעבוד בחסות
חברת הדלק וגם להעביר את הזמן שלי בין רכב לרכב אבל להתקשר שוב
מעולם לא חייגתי, כנראה שיותר לא רציתי להעביר את הזמן שלי
איתה היא הבינה ונכון להיום כמה וכמה שנים אחרי המקרה טקס
וידוי ההריגה הושלם.
לא יודע למה היום פתאום אני נזכר בה, אפילו לא הספקנו להיות
מספיק זמן כדי לענות להגדרה של קשר רציני ועד כמה שאני זוכר גם
לא היתה אהבה מספיק באוויר, העדפתי לראות סיינפלד מאשר לנסוע
אליה, זאת גם בעצם הסיבה שנפרדנו בערך, זה היה משהו כמו
"סנייפלד יותר חשובה לך ממני?!" ואני התחמקתי במשך כמה שניות
עד שאמרתי "כן" ומשם זה רק הדרדר למחרת היא כבר הופיעה אצלי
ואחרי רבע שעה של כלום עזבה ברכבה וכמו שספרתי עוד עשר דקות
ואז כבר התאונה, אם הייתי זוכר את שם המשפחה שלה הייתי מנסה
לחפש אותה בדפי זהב או משהו כזה אבל האמת שלא הייתי עושה שימוש
בטלפון אין לי מה לעשות איתה בחיים שלי.
לכן השקט הזה שהיה באותו חדר שבו הפסקתי לנגן הריח כמשהו
מאיים, אדם מהצד היה רואה את התמונה הכי ורודה שיכול לצייר
לעצמו ואני רק מנסה להעיר את חיי הרגועים ולהכניס בהם צבע שכל
כך חסר וכדי להרגיש ריקני עוד יותר הכנסתי למערכת את האלבום
האחרון של שמוליק קראוס והקול העבה שלו, משפיל לך את הנפש
בצורה הכי מהירה שאפשר, לחצתי על השלט שיהיה יותר גבוה שגם
השכנים יתעצבו ובעיקר כדי שהמוזה לא תרד לי בזמן שאני הולך
למטבח לקחת איזה אלוכהול קטן לדכדוך מושלם ושפתחתי את המקרר
כמובן לא חיכה לי שום בקבוק זכוכית קר עם אחוזי שיכר קטנים
הלכתי למזווה להוציא שתי בירות בסטנד בי למקרה שהשקט לא יעבור
בשעות הקרובות וכתחליף אין ברירה הכנסתי לעצמי כוס קפה, אני
מאלו שמערבבים את האחד סוכר שלהם יחד עם כפית הקפה ורק אחר כך
את המים זה התחיל מהצבא שהוותיקים סינג'רו אותי פעם להכין להם
קפה ויצא לי די חרא אז לימדו אותי שקודם שמים קפה  מוזגים מים
ורק אחר כך סוכר או הפוך אני באמת כבר לא זוכר וצר לי להרוס
מיתוס ולומר שלא היה שום התעללות כלפי או כלפי חברי הצעירים
בגלל שלא ידענו את הטקס של הכנת הקפה, לי זה דווקא יצא טוב בכל
פעם שהיה צורך להכין קפה אותי די הוציאו מהסבב בגלל התווית
שנדבקה ולא עזבה אותי עד סוף השירות בתור זה שלא יודע להכין
קפה, שהגעתי הביתה בחופשה הראשונה ואמא שלי שאלה אותי באופן
הכי שגרתי אם אני רוצה כוס קפה אמרתי שכן אבל קודם את הקפה ורק
אחר כך את הסוכר ואמא מתוקף תפקידה יודעת הכל ואמרה שזה לא
משנה אני עניתי שבטח כי בצבא כולם שותים ככה, ברוח של שטות
ואושר שהבן שלה בבית היא הגישה לי שתי כוסות קפה ואמרה שכולם
עם אחד סוכר כמו שאתה אוהב אבל אחת עם הקפה ביחד ואחת עם הקפה
אחרי ובוא נראה אם תרגיש את ההבדל, חייכתי על השעשוע שאימי
מצאה וטעמתי משתי הכוסות ומאותו רגע ידעתי שמישהו עובד על הצבא
שלנו לדורתיו וממציא שמועות על טקס הכנת קפה, אמא שלי לחשה לי
באוזן שהסוד זה הערבוב, אם לא הייתי מוותר לעצמי התרמית היתה
מונחת בכתב על שולחן הרמטכ"ל אבל וויתרתי לעצמי ולצה"ל ומאז
אני מכין קפה עם סוכר ורק אחר מים ודואג להשקיע בערבוב וככה גם
שלא היתה בירה נתקעתי עם כזה כוס קפה וחזרתי לחדר להנמיך קצת
את מר שמוליק קראוס שהזכיר לי שאני לא גר במובלעת על צלע הר
ובוודאי השכנים לא רוצים לשקוע בעצב מאיים כמו שהשקט הזה הביא.