ישבתי עם הקיטבג בספסל די אחרון, לפני נסיעה של לפחות 40 דקות
השענתי את הראש על החלון וכל תזוזה של האוטובוס הראש נדפק
יותר, בכלל אם יעשו סקר פעם יגלו שהישראלים דפוקים בגלל שנדפק
להם הראש בנסיון להרדם באוטובוס , הצד המזוכסטי שבי הפעם לא
ניצח והעיניים נשארו פקוחות , מדי פעם הצצתי באנשים שמסביבי
כמובן לעקוב אחרי נשים מעניינות אבל אחרי כל הטיפוסים שבחנתי
גם סתם בחורה נורמלית עם ג'ינס ושיער טיפה ארוך  תחשב אטרקציה
באוטובוס הזה, לפחות הוקל לי שאני יושב לבד הרגשתי קצת מיוחד
למרות שהרוב תפסו ספסל של שניים התפללתי שאף אחד לא ידבק עלי
אני מעדיף להימנע מכל המחשבות שרצות לי בראש כן גונב לי את
התיק לא גונב לי את התיק, יש לי ריח מסריח לזה שיושב לידי יש
ריח מסריח, הוא נוגע בי בכוונה הוא נוגע בטעות ומה יקרה שארצה
לרדת הוא יעיר אותי?
עדיף לי ככה סוליקו על הספסל בוחן את האנשים שעולים ויורדים
ומקווה שאני ישאר לבד בספסל עד התחנה הסופית שלי, בכלל  שאני
עולה לאוטובוס זה כמו הימור מעבר לעובדה אם יתפוצץ או לא
יתפוצץ (בטח יתפוצץ) אני משלם לנהג ועיני מתחילות לבהות במקום
פנוי רק לי ולתיקי , השורות הראשונות תמיד מלאות בזקנות
מפטפטות ולפעמים יש איזה בחורה יפה שיושבת לבד הייתי מעדיף
לשבת איתה אבל זה קצת נראה לך מוזר שמכל המקומות הפנויים דווקא
תתיישב לידה כבר רצים לך סרטים בראש על מה היא תחשוב ואתה מכיר
את עצמך ממילא לא תעשה כלום, אתה מתקדם בלית ברירה לכיוון הדלת
האחורית בכל ספסל יושב בן אדם אחד שהוא טיפוס בפני עצמו ואתה
מיד פוסל וממשיך הלאה אחורה בתקווה ששם יהיו בחורות ואתה רק
תצטרך לבחור, כל פעם אתה מאמין בזה מחדש וכל פעם אתה "נתקע"
ליד מילואניק גאה או טיפוס שאתה כבר מרגיש שלא לך הוא שמר את
הכסא הריק ושנינו שומרים על  זכות השתיקה עד שאחד נשבר ויורד
סביר להניח שזה אתה אבל לפעמים גם יש הפתעות לפעמים מתפנה
המקום והפכת שוב להיות אחד שדפק את "אגד" שתי מקומות רק לך
במחיר של כרטיס אחד..
רגע, אבל בכלל אני מנסה להרדם, שוב אני חוזר לישון מניח לעצמי
מכל המחשבות שמטרידות בן אדם רדוד כמוני, אני רואה אנשים עולים
בכל תחנה ויורדים והמחשבות  על מיכל שאולי אתקל בה בעיר מביאות
לי חיוך גדול, אני פורש את התיק במקום הפנוי כדי שכל מי שעולה
יידע שפה לא רצוי לשבת שאף אחד לא יבקש להוזיז את התיק אני
פותח חצי עין רק מציץ וכל אחד שעובר אני מורח את רגליי יותר
ויותר כדי לעורר את רחמיו ולשדר לבחור שאני ממש לא מעוניין
שהוא ישב פה לידי, כמו מנייאק עם העיניים הכאילו עצומות ברגע
שאני קולט בחורה יפה אני מוריד את התיק שלי לרצפה מתחת לרגלי ,
מכווץ את עצמי להכי קטן שבעולם רק כדי להראות לה שפה יש את הכי
הרבה מקום שבעולם, שניה לפני הטקס המסורתי שהיא כבר מגיעה לסוף
האוטובוס ואין לה ברירה אלא להתיישב לידי מגיח משום מקום איזה
גברבר לבוש בחליפה אפורה עם עינים כבויות והתיישב לידי , כמעט
שצעקתי לו בקול "לא!" אבל להפתעתי רק שמעתי קול מתנצל של
סליחה, הסתכלתי עליו וראיתי אותו משוחח עם אותו עלמה יפה מסתבר
שהיא באה להתיישב לידי ובטעות התיישבה קצת עליו, הייתם צריכים
לראות את העיניים הכבויות שלו נדלקות איך הדו שיח בהם התנהל
בניצוצות של שמחה כל אחד יותר מנומס מהשני והאיש עם החליפה
רוצה לוותר לה ושהיא תשב לידי והיא אומרת שלא זה בסדר והולכת
להתיישב מאוחרי אני רק יכול לדמיין שהיא חושבת עלי, אין לי
אומץ להביט, אני שוב מנסה להרדם ביאוש אבל להפתעתי אחרי בערך
10 דקות ושתי תחנות האיש מצלצל בפעמון ונעלם בתחנה הקרובה, זוג
תיכונסטים עלו באותה התחנה עשו קצת רעש, הוא עם שיער קצת אדום
והיא עם קרחת הם הלכו מחובקים וחיפשו אחר מקום לשניים אני מציץ
עליהם כאילו אני ישן ובודק שמולי בספסל יש תפוסה מלאה שלא
יחליטו לאחד מושבים בדיוק עלי, הם עברו לידי והחליטו לעמוד ,
ככה זה שאתה צעיר יש לך כוח , הם דיברו קצת בקולי קולות ואחד
אמר להם ברוך להיות קצת בשקט הייתי בטוח שיתפתח פה ויכוח של
כבוד אבל להפתעתי על אף השיער עם הקצוות האדומים הם כיבדו את
בקשתו של האדם הנחמד, זאת לא היתה ההפתעה היחידה אני שומע את
הבחורה מאחורי אומרת להם שהם יכולים לשבת במקומה היא כבר תמצא
מקום, הם ממש לא שואלים הרבה שאלות ומתחלפים במקומות אחרי שאכן
תפסו מקום הודו לאותה בחורה טובת לב וגם אני הודתי להם בלב,
אותה בחורה בחרה להתיישב לידי וזה כבר סיבה מספיק טובה קצת
התרגשתי ומשום מה התאמצתי לעשות את הפרצוף הכי אדיש בעולם,
כאילו היא הכי לא מעניינת אותי בעולם ועם כל האדישות כבר עברו
40 דקות והייתי צריך לרדת ואין לי מושג למה המשכתי לשבת באותו
הכסא גם שהאוטובוס עבר את התחנה שלי ואפילו מילה אחת לא
הוצאתי.