הכרתי אותן  היטב
כל אחת בשמה
את טיפות הגשם הזולגות על החלון
בחדרי הצנום
יושב בדד חוש על כל המילים
שבחרתי לשווא
התבזבזו הן ונזרקו בחדר בלי שום מטרה
אמרתי לעצמי אולי טעיתי איתה שוב
לא אדע
את האמת כי הכל הבל הבלים ושקרים
ומילים שהינן אלה כטיפות
בעלות שם על חלון לא סגור
כמו תעתועים בימים יותר יפים
שידענו פעם כשהיינו ילדים