היה לו כשרון נדיר לבנות מגדלים.
הוא היה יושב 5 דקות ומסתכל על כל החפצים שהיו מונחים סביבו,
לא משנה אם אלו היו קלפים, קיסמים או אבנים.
לאחר שבחן את כל האפשרויות במוחו, היה מתחיל לערום אותם בשקט
ובעדינות. כל כך בעדינות שאפילו הרוח הייתה עוצרת את נשימתה
ונותנת לו לעבוד בשקט שלו, משתאה. כשהיה מגיע לגובה של שני
מטרים בערך היה מתייאש ועוזב הכל ותמיד היה איזה סקרן אחד שעמד
בצד והתקרב למגדל, מפיל אותו. אף אחד לא עשה את זה בכוונה. זאת
הייתה הנוכחות שלהם, רחשי האוויר שיצרו סביבם שהפילו את
המגדלים המושלמים האלו, או שאולי זה היה הוא שהחזיק את המגדלים
עומדים בכוח הרצון שלו בלבד.
הוא תמיד אמר שזה די פשוט ברגע שמזהים את מרכז הכובד.

אף פעם לא ניסה לעבור את שני המטרים, חוץ מפעם אחת, כשבנה
לעצמו מגדל של בועות סבון על חוף הים. היה מנפח בועות בגדלים
שונים, ונותן להן לצנוח אחת על השנייה בדיוק, כך שלא יחליקו
אחת על השנייה או יתאחדו עקב עומס המשקל הזעיר. לאחר שחצה את
קו השלושה מטרים, החל לבנות במקביל מגדל רחב של אבנים וחלוקים
שמצא על קו המים, כדי שיוכל לעמוד עליו ולהמשיך להפריח בועות
של סבון אל עבר המגדל הראשון. הים, גירד את ראשו המבולבל
והשקיט את גליו, מתבונן בעיון אל עבר המגדל הנוצץ, שהחזיר את
השתקפות השמש והמים. לאחר שהגיע לגובה של חמישה מטרים הסיט את
משקלו ממגדל האבן אל עבר מגדל הבועות. בקלילות דילג לבועה
האחרונה בשרשרת ונעמד עליה בזהירות, עם רגל אחת. ברגלו השניה
דחף בגסות את האבן העליונה, ממוטט את חלוקי הנחל והסלעים חזרה
לים.
הוא נותר כך, נושם את אוויר הים, מתנודד על רגלו האחת על מגדל
בלתי אפשרי של בועת סבון רוקדות. זרם אוויר חלוש של ייאוש נפלט
מפיו והוא החל שוקע בתוך המגדל, נתון לסבון החלקלק לעטוף את
גופו, לבועות שתחתיו להתגודד סביבו ברכות, לעטוף את כולו
ולמשוך אותו מטה, אל עבר התחתית. כשהגיע לתחתית, הסתכל סביב
ורק ראה ים כחול וסלעים שהתעוותו מעבר למסך הסבון שהיה סביבו.
הוא התכופף אל עבר החול הרטוב והחל חופר בו באצבעותיו. זרם של
מים בקע תחתיו ומילא את החלל שהיה שרוי בו. הוא אפילו לא נשם
כשקו המים עלה מעל לראשו, יוצר עמוד של מים, תחום במחסום עדין
של סבון ואוויר. בכוחותיו האחרונים, סתם את הבור, עוצר את זרם
המים. לאחר מכן נשכב בתחתית הבריכה שיצר לעצמו, עצם את עיניו
ונעלם. הים שהפך כחול מחוסר אוויר החל לנשום שוב, שולח את ידיו
הארוכות אל עבר החול ומושך את עמוד המים בליטוף חלוש לעברו.

קברו אותו בבית הקברות העירוני. שמו לו אבן אחת משיש מעל הראש.
הוא קצת התבלבל שניסה לחשב את מרכז הכובד שלה. לבסוף חייך
כשהבין שלא השתמש בחלקים ישרים מאז שהיה בגן.