אתם מכירים את השני מלאכים האלה שיושבים לך על הכתף ומייעצים  
בין טוב לרע?
אז שלי מתו. כן אני יודעת אבל אני לא כ"כ עצובה. הם כבר היו
זקנים והם חיו חיים ארוכים ומלאים .
שמישהו רגיל מת אז בדר"כ זה עצוב ככה שבוע שבועיים ואז נשאר
הריק הזה ,שלא עובר אף פעם כי זה החור שהאיש הזה מילא לך בלב
ואף אחד אחר לא יכול למלא.
אבל עם הזמן בדר"כ כלל החור הולך וקטן כי אתה לא תמיד זוכר את
האיש.
אבל שהמלאכים שלי מתו  זה היה מוזר -לא  הרגשתי שום ריק בלב.
אמא אומרת שיש אנשים שנולדים בלי המלאכים האלה, אלה אנשים מאוד
מסוכנים (אתם יודעים מהסוג שמעשן גראס)ושבכלל צריך לרחם עליהם
על זה שהם נולדו בלי מלאכים ושהחברה צריכה לעזור להם.
ויש גם כאלה שנולדים רק עם מלאך אחד וזה אפילו יותר נורא כי הם
לא מאוזנים-והרי אף אחד לא אוהב משהו לא מאוזן.
אז המלאכים שלי מתו זה מוזר אתם יודעים, מה שמרגישים בגוף
כשהמלאכים מתים , חום אופף אותך, רוגע ,שקט- זה די דומה להרגשה
הזאת בדיוק לפני שנרדמים.
בהתחלה עוד התגעגתי, היה לי טיפ טיפה קשה אבל עכשיו אני כבר
כמעט ולא חושבת עליהם. לא סיפרתי לאמא שהמלאכים שלי מתו כי  אז
היא תחשוב שאני מעשנת גראס.