פתאום מרגישה חסרת מעש
אפילו תקועה
בדרך לפיתרון.
אחרי דיכאון
של חודשיים, בלבול של שנתיים ויעד חסר, כל החיים
בא השיגעון
שתוקף אותך ברגעים הכי מאושרים
של חוסר המעש.
שבוע שלם הייתי עסוקה
ודיי אדוקה
מרוב אחריות וחובות,
היו לי אשליות וגם מחשבות על המנוחה המושלמת.
אחרי כל כך הרבה זמן
בו הרגשתי מנוצלת, עסוקה מדיי בשביל הרהורים
שנתגלו מזיקים למערכת העיכול
הגעתי לסף של עייפות.
עוד שמחתי לשנייה, ואת הזמן תירצתי
במנוחה מושלמת שכל כך רציתי
היא בסוף מתבררת
להיות רגעים של חוסר המעש...
אני משקרת
אין לי עוד פתרון רק הרהורים של
חוסר מעש
מה לעשות? כשהמוח מלא בחרא
אין לי תקווה
ואין לי ברירה
רק לחכות עד לשבוע הבא...