שמואל ירושלמי / נוף - מכתשים |
נפרש - נפתח לעינינו,
בין מחשופי - השממה,
הצחיחים והשחונים;
מצוקים,
תלולי - מדרון וחשופי -
סלע,
עוטרים אותם,
מכל - הכיוונים.
רוחות - חמסין,
נושבות מעליהם,
כלהק,
של עופות נודדים,
מרחיקי - נדוד;
מעל - אדמה צרובה,
טסים - הם,
בדרך אל האור.
השמש,
מוסיפה מלמעלה ויוקדת,
מעל - פני -
המכתשים;
את קרנה מפצת,
לעבר - הקערים.
נוף - מכתשים,
האדיר ומלא - קסם,
שובה - לבב,
של הניצבים מולו;
את יופיו מקרין -
הוא,
לעבר מרחקים,
אין - סוף!..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|