זהו סיפור פשוט על בחורה פשוטה עם הרבה בעיות לא ממש פשוטות.
זהו סיפור על בחורה עם חוסר מזל שרודף אותה לאן שהיא לא הולכת.
ונראה שחוסר המזל נדבק אליה חזק חזק. ואנשים אומרים לה לפעמים:
"אולי זה בגלל שאת מאמינה שיש לך מזל רע, אז זו אמונה שמגשימה
את עצמה?" והיא אומרת: "ניסיתי, תאמינו לי שניסיתי אבל האמנתי,
לא האמנתי, המזל הרע לא עזב אותי..." והתסכול על זה שהמזל הרע
נמצא אתה כל הזמן לא פוחת, רק גדל, כי יש כ"כ הרבה דברים בעולם
הזה שהיית רוצה שידבקו אליך ולא יעזבו, כמו אהבה, אושר, שמחה
ותחושת סיפוק. אבל מכל הדברים הללו דווקא המזל הרע מחליט
להישאר לעד. ויהיו שיגידו שזו סתם הגזמה, אולי חוסר תשומת לב
לפרטים הקטנים, אבל הבחורה הזו יודעת טוב מאוד שזה לא נתון ביד
הגורל. המזל הרע מצא בה בית חם ואוהב ולא מתכוון לעזוב אי פעם,
או בקרוב. היא באמת, אבל באמת מקווה שיום אחד יימאס לו, והוא
ילך לחפש מקום אחר.  אבל ככל שהזמן עובר, היא רואה שיש דברים
שגם תקווה לא יכולה להשיג.

והיא שקלה פעם פשוט להשלים עם המזל הרע, אולי לטפח אותו מתוך
אמונה שאם היא תאהב אותו הוא יאהב אותה בחזרה. איך זה ייתכן?
בוודאי שייתכן, הבעיה היחידה היא שהיא חוששת שהמזל הרע יכול
להחזיר לה אהבה בדרך היחידה שהוא מכיר - לתת לה עוד קצת מעצמו,
עוד מזל רע, מתוך ידיעה שזה יעשה לה רע (שכמובן מבחינתו זה
טוב, אבל מה הוא מבין בכלל?). המזל הרע לא מבין שהיא מפחדת
ממנו, הולכת בכל מקום ועושה כל דבר בחייה בתקווה שלא יצוץ
לפתע, יפגין נוכחות. וזה קורה לה כל יום.

היא מפחדת ממנו מאוד. היא רוצה לשכוח שהוא קיים והוא כל הזמן
מזכיר לה. כי חייה הם רצף של אירועים שמלאים במזל רע...
ולפעמים למזל הרע אין כבר כוח, אז עד שהוא יאגור כוחות הוא
שולח את אחיו הקטן, ביש מזל, להיות עם הבחורה. ביש מזל לא פחות
גרוע, אבל לפחות הוא לא רע בהוויתו. ולפעמים הבחורה חושבת שאם
היא תצליח, איכשהו, להחליש את המזל הרע עד כדי כך שהוא יצטרך
לשלוח את ביש מזל אליה כל הזמן, אולי יום אחד הוא יעלם והיא
תישאר רק עם ביש מזל, ואותו היא יכולה איכשהוא לרסן. הוא עוד
צעיר. ולפעמים, היא חושבת האם יש דרך שבה היא עוד יכולה לגרום
למזל טוב להגיע אליה. מזל טוב -  עד כמה שהוא נשמע מבשר תקופות
טובות והצלחות - גם הוא ממזר לא קטן, מתעתע בה ונוטע בה תקוות
שווא. כשהיא חושבת , ולו לכמה רגעים, שהוא החליט למצוא אצלה
בית חמים - הוא נעלם כאילו לא היה והיא נשארת רק עם המזל הרע.
וחייה מלאים עליות ומורדות, אבל היא יודעת שבסוף הדרך המזל הרע
ישוב אליה. אז מצד אחד יש בה תקווה, ומצד שני אין לה ציפיות.
והיא כ"כ רוצה להיות מאושרת ושהמזל הטוב יישאר אצלה יותר,
אפילו קצת יותר....  

הבחורה הזו לא רחוקה ממני, לפעמים אני חושבת שאנחנו זוג תאומות
שהופרדו בלידתן. ההבדל הוא שאני, בניגוד אליה, אפילו קצת
אופטימית מדי פעם, ומשתדלת לא לתת למזל הרע להשתלט עליי. אני
מאמינה, או לפחות רוצה להאמין שאדם קובע את גורלו, או לפחות
יכול להשפיע עליו. אז כן, יש דבר כזה מזל רע (בביטחון) אבל אני
יודעת שזה לא לנצח, ומקווה, בשבילי וגם בשבילה , שמתישהו הוא
יעלם, או לפחות לא יופיע בתדירויות כאלו גבוהות. והמזל הטוב,
או לפחות רק ביש מזל יהיו בני בית בחיינו.

אז מה נשאר לומר? אני רק אגיד, שכשאומרים לי ולה מזל טוב בכל
אירוע משמח זה או אחר, מייד שתינו לובשות פרצוף שכולו התלהבות
ושואלות: "איפה???"...