מה זה עכשיו, יא קרציות? שוב הערתם אותי. אי-אפשר לתת לאמא
לישון בשקט?! אני נחה. אתם חייבים דווקא עכשיו לעשות
התפוצצויות,  תמרות-עשן, הרוגים? אני משתגעת ממכם. פשוט
משתגעת. איפה הכבוד האלמנטרי? אם אמא ישנה, אז זה לא יפה להרוג
אחד את השני. נו, ומילא זה. אבל את הפרחים אתם הורסים לי! כל
הערוגות הם פחמים בגלל השטויות שלכם. נראה אתכם מצמיחים לי
אותם חזרה. לא,לא.
ואל תמלמלו לי שום מילה על זה שאני קדושה וכל המאבק הזה הוא
בעצם בגללי. אני אמרתי לכם להבריח את הציפורים?! הם הפסיקו
לשיר לי! מה עשיתי כדי לקבל בנים כאלה, דפוקים על כל הראש.
נלחמים בשביל אמא, והורגים אותה תוך כדי. את כל הנשמה אתם
מוציאים לי!    קוברים את הילדים שלכם בי, רומסים אותי בטנקים,
שורפים עליי דגלים. שום בושה. מי האכילה אתכם כשהייתם תינוקות?
הא, חוצפנים. לא רוצה לשתות את הדם שלכם, אני מעדיפה בכלל גשם
- תודה רבה. ועכשיו תקשיבו לי חמודים. מצידי, תהרגו אחד את
השני כמה שבא לכם. לא אכפת לי מי היה הראשון שהתחיל. תשחטו אחד
את השני כל היום אם בא לכם. שיהיה לבריאות! רק מה? תעשו את זה
בגלל סיבה מוצדקת, לא בגלל חתיכת אדמה. כי אני לא מבינה. כבר
אי אפשר לבנות דופלקסים יותר? ככה יש מקום לכולם! רבים על
שטויות ועוד מעירים אותי. עושים רעש ובלגן כזה, שאפשר כבר
לחשוב מי יודע מה. נראה את שרותי הרווחה מנסים להפיל עליי תיק
הזנחה, כשהם יראו איזה בנים מפגרים יש לי. תצעקו נקמה חמודים.
יופי, ממש יופי. תחרחרו רוק. זה מאוד פוטוגני. אתם פשוט נוסכים
בי גאווה ככה - לא רק דבילים הבנים שלי, גם מכוערים. מעלה לי
תהיות בקשר למאגר הגנטי שלי. אני יודעת שאתם מתים עליי,אבל די,
יש גבול ! אויש, מה אני אעשה אתכם, מה. חכו עד שאבא יחזור
הבייתה, הוא כבר יראה לכם מה-זה.