לב האגם התברר כמקור העשן. מור חיים שסבב את הגדה, כיוון את
ראיית האינפרה אדום שלו והנה הפלא ופלא. מפלצת ענקית למראה -
ראש חייה דרקונית לה ונחיריים מעשנות וגוף ענקים סגלגל, כמו
עלה מן המים אותו יצור מיתי מלוך נס אשר באיים הסקוטיים, אך זו
האימתנית של אגם פולג, כך מיד התברר לנתנאל, בנויה היתה כולה
מתכת ופלדה, מעשה ידי אדם.
נכנס גיבורינו אל המים, צולל כמו דג, נושם מים חיים, נע לעבר
לב המאפליה.
פתח התגלה לו בתחתית המבנה, והנה חיש קל הוא בפנים. ואז מסדרון
צר וחשוך ובקצהו אולם גדול. ובאולם אנשים עסוקים באים הנה
והנה, עמלים על דבר מה עגול, קוצני.
עיניו המשופרות של מור חיים פרקו את מרכיבי הכדור הקיפודי
ונחרדו. הייתה זו פצצה רבת הוד והדר - חלקיקי פלוטוניום ונגזרת
אלקלעי מודבקים בפיגמנט איזוטוני.
הייתה נפשו הומיה כי הנה הגיע הצורר לישראל, ואז, בפינת האולם
התגלה הטרוריסט עצמו, רחמים אבו יחיא, יושב בניחותא, מבשל קפה
על גזיה. בו ברגע גילה אותו האויב וקם בזריזות מישיבתו כשחיוך
זחוח על פניו המשופמים.
"שופוני יא נאס, איזה אורח, תפאדל, וולקום, תיכנס, תתכבד אולי
באיזה קפה קטן?!"
"לא תודה, ענה מור חיים אני אחרי ארוחת בוקר"
"וואלה לא נורא, השיב הטרוריסט שנעשה לך סיור באתר במקום
הא?!"
לפתע חש נתנאל איך ידיו נלחצות באזיקים כבדים, וקול צחקוק פראי
נשמע מאחוריו.
"אה כן, תכיר, המשיך אבו יחיא בגיחוך וואפא ג'אמילה אלקאידה,
מדענית מספר אחת בצוות, ואם יותר לי לומר יפהפיה בחסד עליון"
נתנאל הוריד מבטו ופגש בגמדה כחושה ומשופמת, ששערה השחור
והעבות, הוחלק אחורה בשתי כנפות אה לה פארה פוסט.
"לשרותך תמיד" גיחכה הגמדה מושיטה יד גסה לעברו
"נעים מאוד" מלמל נתנאל, מתעלם באלגנטיות מן היד
"יאללה יא וואפא, האיץ יחיה נתקף בשיעול לא נעים הזמן קצר
והמלאכה מרובה, חאלאס, בואי תסבירי לחיים שלנו כאן במה התמזל
מזלו לצפות"
הגמדה החלה מכחכחת בגרונה בהנאה גלויה, ואז הפליגה בתאור מדעי
יבש אודות סגולותיה של הפצצה בנוגע להשמדה והרס המוניים, ועוד
כהנה וכהנה מריעין בישין.
הבין מור חיים את גודל האסון, ועשה מעשה. אחז בפיו בכנף גלימתו
והוציא מכיס פנימי שופר עתיק ומעוקל. אחז בשופר בפיו ותקע
תקיעת שמע של שחרית. כה עזה הייתה התקיעה, עד כי זעו אמות
הסיפים ואזיקיו של נתנאל נשברו. היה נתנאל רץ אל עבר פצצת
התופת מעברו האחד של האולם, ואבו יחיא ממהר מצידו השני, אך
נתנאל, על מגפיו המכונפים, היה כאחד ממלאכי מרום, וכמותם, ללא
מתום הגיע אל הפצצה והניפה אל על כמו הייתה אך כדור משחק
צבעוני.
נעצר אבו יחיא קצר נשימה והרים ידיו כנכנע. ביקש רשות, והדליק
עוד נשר ללא פילטר ואז אמר "וואלה שיחקת אותה חיים, אבל תגיד
לי, מה תעשה עכשיו, ואלק לאן תלך עם פצצה כזו, לאן?"
"לעזאזל אם יהיה צורך לא איחרה התשובה להגיע ואתה בא
בעקבותי"
"תסלחו לי רגע יא זאלאמה נשמע קולה של וואפא אם לא הבנתם את זה
עדיין, לא רק שניכם תלכו קיבינימט, כל תל אביב והפריפריה במקרה
הטוב. ואני בטוחה, המשיכה הגמדה תולה בנתנאל מבט חודרני ואצבע
מאשימה, שאין לך שום רצון לפגוע במישהו, איך אומרים אצלכם, אל
תעשה לחברך את מה ששנוא עליך, לא ככה יחיא?!"
בדבר כחש ונבואת זעם, הסבה הגמדה את תשומת ליבו של מור חיים,
ובעוד זה האחרון מוכה סנוורים מציפורניה האכולות וגבותיה
המחוברות הנעות כנחש פתן לקצב תאורי האימה, התגנב אבו יחיא
וחטף את הפצצה מידי גיבורנו. חטף והחל רץ לכיוון פתח היציאה.
הזדרז מור חיים והוציא מכיסו תפילין וזרקם והטילם כפלצור. או
אז נכרך פלצור התפילין סביב מותניו של אבו יחיא, ונפל הלז מטה
כבול כולו. נשמטה הפצצה מידיו ועפה תריסר רגל באוויר, מראה
שגרם לגמדה להתמוטט.
ללא היסוס תלש מור חיים את תליון מגן הדויד, וזרק את השוריקן
המבורך הישר אל לב הפצצה. משנגעו השניים זה בזו, נשמע קול נפץ
עמום ופיצפוצי כוכבים זוהרים עלו. נמוגה הפצצה והתפוררה,
ותחתיה עלתה שירת מלאכים הומיה הללויה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.