אלוהים שופך אור על מילים
                           אבל עכשיו אור-אין.
                    יש חושך בחוץ,וחושך בפנים
                             ועדיין אור-אין.
                        צריך להתרגל לחושך
                     להתעטף בשמיכה שחורה,
                      ולחכות שאלוהים ישלח
                      ברק שיאיר את האפילה.
                      אלוהים מציץ מהשמיים
                           וסוחט לו עננים,
                         יש לי ברק בעיניים
                     ודמעות בטעם גשם בפי,
                          כשאור-אין, תבין,
                       המוות הוא חלק ממני.
                     אם היו לי כנפיים ורודות
                          הייתי עפה אליו.
                        יש רק זר של קוצים
                            מסביב לראשי,
                           וידיים מדממות
                            קשורות לצלב.
                        האוויר כל כך דחוס
                         ויש רעש טובעני,
                            הטבע בוכה,
                          השמש שוקעת,
                כשאור-אין, אתה זה בעצם אני.