משהו כבש אותי כשהבטת בי. כאילו שלחת לתוכי שורשים והשתלטת על
כל איבר בתוכי. גוש שנדחק בתוך גרוני חסם כל מעבר של אויר.
ראייתי נטשטשה והתעוותה, ובכל זאת העולם נראה כל כך יפה.
כל מטאפורה התממשה בי לאותו שבריר רגע. נשימתי נעתקה, נפערה
האדמה תחתי. לבי נשר ממקומו. כל הבלתי אפשרי נראה כל כך מובן
מאליו באותו רגע נפלא של שיכרון חושים, איבוד המציאות. נבלעתי
בתוך הנצח שהן עיניך.
יכולתי להרגיש את כפות רגלי מתנתקות מהרצפה. היינו אני ואתה
ביחד ברגע שהיה שלנו, אני ואתה ואף אחד אחר. כל צבעי העולם
עטפו אותנו וקשרו אותנו יחד ברטיה של רגשות עדינים שתפורים אחד
בשני.
לרגע אחד, קיומי נתווה בקיומך. מציאותי נתלכדה במציאותך.
שילבנו ידיים וצעדנו לתוך העתיד על שביל ארוך של עננים בשדה של
חלומות.

היית שלי, גם אם לרגע.
ואני הייתי שלך.