אבא, אני מתגעגעת, הכל התחיל באותו אחר הצהריים, בו חיכיתי לך
כהרגלי ואתה לא באת, חיכיתי וחיכיתי, הייתי עומדת בפתח הדלת,
רוצה לשמוע את צעדיך, אבל כלום, ירד גשם, ואמא ביקשה שאכנס,
נכנסתי,   הדלקתי את מקלט הטלויזיה בערוץ שש, סתם כך, שיהיה לי
במה לבהות, כך אמא לא תשים לב לפנים העצובות שלי, ולא תשאל למה
ואיך.

המשכתי להביט לכיוון הדלת, עדיין תולה תקווה שתכנס, הטלפון
צלצל ואני זניקתי, אבל זה לא הייתה אתה, זו היתה סתם אשה שרצתה
לדבר עם אמא.

אבא, למה לא הודעת לי שאתה לא חוזר?

ניגשתי לאמא, שאלתי אותה איפוא אתה והיא אמרה שאתה היום תאחר
מהעבודה, היא סתם שיקרה, מה שגרם לי לחשוב שאולי משהו לך קרה,
אבל כבר היה חושך ולא הגעת, עכשיו אני מבינה אבא, התחלתי לקשר,
את הכעסים שהיו בינך לבין אמא את הפרצופים והמריבות, אבא, נכון
שאתה ואמא נפרדים?

אז אני מבינה אבא שעלי לאמר לך כבר עכשיו להתראות בביקור ההוא
של פעם בשבועיים או מי יודע כמה, בדיוק כמו ההורים של החברה
שלי דנה, עכשיו אני מבינה, הנה גם לי זה קרה, אבא ואמא שלי
תכננו מזמן להפרד ואני אפילו לא ידעתי על זה.

אבא, הגעגועים מנכרים בי, טוב אבא, הבנתי, אתה ואמא מתגרשים,
אמא סיפרה לי את זה סופית, היום, אבל למה עכשיו אבא? בדיוק
כשאני עולה לכיתה ו', עד שסוף סוף התרגלתי לאהבה שלכם, אבא?
כשנולדתי ודיברת אלי הייתי תינוקת, והנה עכשיו אני גדולה, זוכר
שחיכית לרגע הזה? זוכר שאמרת לי שאתה מחכה לי שאגדל? למה רצית
שאגדל? כדי שאוכל לשאת את כל זה עלי?

אם ככה, חכה עוד רגע, מחר יש מסיבה בכיתה, ובעוד חודש יום
הולדת, ואחר כך כנראה אעלה לחטיבה, אבא, עוד קצת, לא הרבה זמן,
אני רוצה להמשיך לחייך, לא רוצה להיות כמו דנה, הילדה מהגן
שאבא ואמא שלה התגרשו ומאז היא ילדה עצובה.

זה לא הולך ככה אבא, חכה עוד קצת, לא לשבור את הכלים ולהגיד
שעכשיו לא משחקים, זה לא הוגן, בגלל שאתה ואמא לא מסתדרים אז
נפרדים? ומה איתנו הילדים? האם זה היתרון שלכם בלהיות גדולים,
לעשות מה שהקטנים אינם יכולים? האם אבא עלי לגדול כדי לעשות
בדיוק כל מה שעולה לי בראש?

טוב, זהו, התרגלתי לגירושים, מתחילה להרגיש בחסרונך, אבל אתה,
מה אתה מבין ברגשות של ילדים? אני נותנת לך את הציון אפס
וסליחה, כי אני כבר לא רוצה להיות הילדה שלך, הנה חלף חודש,
ועוד לא באת, אחר כך ביקשת שנבוא אליך לשבת, אבל לא רצינו, מה,
שנשאיר את אמא לבד? אתה כנראה חושב שעכשיו תוכל להכתיב את
הכללים ככה ממרחקים, לא, זה לא הולך ככה.

העדפנו להשאר עם אמא, אמא מאוד עצובה לא רוצים להשאיר אותה שבת
לבד מספיק שאתה עזבת אותה.

אז אבא יקר תנסה בנתיים להסתדר לבד, אנחנו בחרנו להשאר,. אבא,
סליחה שאני כועסת, חכה עוד רגע אולי עד מחר אהיה אחרת.

אבא, אתה יודע? בגן שלנו יש ילדה, קוראים לה נעמה, אבא שלה מת
והוא עכשיו לא איתה, זה נורא, זה לא נעים בכלל, אבא אתה לא
איתי מה ההבדל בין אבא שלה לשלי? הנה אתה חי, ואני שמחה אבל
למה אני צריכה להסתכל ביומן כדי לראות ולזכור מתי אתה בא?

זוכר שהיה לך בשבילנו את כל הזמן שבעולם?

אז איפוא כל הזמן הזה נעלם? מה בנית לך עולם חדש משלך???

טוב זהו, אני כבר מחייכת, התרגלתי לפעם בשבועיים איתך ועם האשה
שלך, היי אבא, רציתי לאמר לך משהו, אתמול זוכר? אמרת לי לא
לספר לאמא, לשמור בבטן, תראה שמרתי את זה כמעט כמה חודשים, אבל
כבר לא יכולתי כי זה כמעט התפוצץ לי בבטן, סתם סתם אבא, אני
צוחקת אבל אבא לא יכולתי לשמור את הדבר הזה בסוד.

אתה זוכר שאמרת לי שכל סוד בסופו להתגלות? אז הנה הגיע הסוף,
האשה שלך כבר צריכה ללדת, היא בחודש תשיעי, אז אני סיפרתי
לאמא, אל תדאג היא לא מקנאה, כפי שחשבת אומנם היא שאלה, מה
ולמה ואיך ומתי אבל הצלחתי לבלבל אותה, כדי שלא יתעוררו סימני
קנאה, רק מה אמא כעסה שאמרת שהיא תקנא כי היא אמרה שהיא לא,
וחוץ מזה אמרה שמותר לה להראות רגשות.

אבא, אפילו הצלחתי להעלות חיוך על שפתיה של אמא, כשאמרתי לה
שהיא יכולה גם להביא תינוק ואמא צחקה, ואמרה לי תודה על
האישור, לא חשוב העיקר שאותה  הצחקתי.

טוב אבא, אז תגיד לאשה שלך שלא תחכה עד חודש עשירי כדי ללדת ,
היא יכולה ללדת כבר עכשיו בתשיעי.

אבא, מבטיחה שזה הקיטור האחרון, מאחר והבנתי מאמא שאתם הולכים
לקבל גט מחר, האחת מהשני, אז אבא, תבטיח לי שלא תתן לה גט,
הבנתי מאמא שגט זה מן ניר שחותמים עליו ואז היא יכולה לבלות
ולעשות חיים והכל ככה בלי פחד, על איזה פחד היא מדברת? טוב, לא
משנה, העיקר שלא תתן לה גט, אני לא רוצה שאמא תתחיל לצאת עם
בחורים רוצה אותה כאן לידי.

אז אבא תעמיד פנים ששכחת את העט איתו חותמים, זוכר, זה העט
שקיבלת ממני מתנה ליום הולדתך והבטחת לי שרק איתו תחתום על
הסכמים.

אבא, בשבילי בבקשה, אמרת שתגשים לי כל משאלה, אז הנה המשאלה
אבא, אל תחתום על הגט, אבא אל תחתום.

זו המשאלה היחידה שיש לי ליום ההולדת הקרב ובא.