יושבת ועובדת מול המחשב. הראש לא ממש בעבודה. כבר שעה מרגישה
מתח פנימי בתחתית הבטן. תוהה איך תוכל לשחרר את עצמה עכשיו, כך
באמצע יום עבודה, עם לא מעט אנשים מסביבה.

מרימה מבט, רואה אותו במשרדו בצד השני של המסדרון, יושב ומביט
בה. במשרדו יושב לקוח. מחייכת אליו. מורידה עיניים למסך
וממשיכה לעבוד.

מדי פעם מציצה עליו. לא יודעת מדוע דווקא עכשיו, הוא מביט בה.
מרגישה את החום עולה בלחייה, תוהה אם הוא רואה.

האיי סי שלה מהבהב. פותחת.

"את סמוקה קצת הבקר. איפה הראש שלך?" הוא שואל בכתב
מרימה שוב את עיניה ורואה אותו מחייך אליה

"נכון, עונה,  "יש ימים, כמו היום, למשל שכל מה שאני רוצה
וצריכה זה להתכרבל. בתוך  החמימות, בתוך הרטיבות, בתוך ידיים
מחבקות חזק.
להרגיש.
לא לחשוב.

ואם זה לא ממומש, כמו היום למשל, זה מאד אומלל "
כותבת ומשגרת בלי לבדוק ובלי לחשוב.

מביטה בו קורא. מציץ בה. עונה משהו ללקוח שוישב מולו. ושוב
מביט במחשב.

ההבהוב של האיי סי לא מאחר להגיע: "איפה את מרגישה את זה?
במקום שם מלקקים לחות ?
במקום שם מלהיטים גוף מגורה בלשון? המקום שהופך מרכז העולם
לפרקי זמן? זה המקום? "

מרגישה את הלחות מתגברת ואת הבטן מציקה משהו. "באמת אתה עוזר
לי מאד, אבל תמשיך. תמשיך. בבקשה <קול לחישה ניחר משהו>".
שולחת לו סמיילי של חיוך סמוק ואפילו מדגישה את אופן הדיבור.

עכשיו חיוך חתולי מרוח על פניה. מקווה שלא תופרע במהלך הדקות
הבאות. מציצה בו כותב, תוהה מעט על הסיטואציה בה הוא נמצא.
רואה שאינו מרוכז, נותן ללקוח נייר לקרוא. צוחקת לעצמה על
התרגיל המבריק.

"תן לאצבעות ללכת במקומך" כותבת ומיד מקבלת מענה. מתאר לה איך
הוא רוצה להחדיר את אצבעו לתוכה, להתחבר אליה, להרגיש אותה,
להריח אותה.

עכשיו נותנת דרור למחשבותיה. רוצה לקחת את עצמה ולפרוק את
העוצמה הזו של התשוקה שנבנתה בה. להרגיש את גופה מתנגן לה,
מנגן איתה, נע ומשתולל, כאילו אין מחר. כותבת לו מה הייתה
רוצה. ומחייכת אליו מבעד לחלונות הזכוכית.

מביט בה.

"הייתי רוצה לחדור אליך עכשיו." כותב.
"גם אני הייתי רוצה עכשיו, בדיוק עכשיו, את החדירה הזו, במכה
אחת, זו שסוחטת ממני את צעקת העונג המהול בהפתעה"

"יש עצמה בפנטזיה שיש בה כל כך הרבה כוח" כותב לה.

רואה אותו זע בחוסר שקט בכיסאו. מרגישה גם היא את גופה בתחושות
ועוצמות שלא הכירה, בוודאי לא במשך יום עבודה.

"החיוך הקטן הזה שלך לא מסגיר אותך שם, אל מול הלקוח שלך?"
שואלת למרות שרואה שהלקוח עודנו מעיין בנייר.

"החיוך לא מסגיר אותי, אבל חוסר הריכוז שלי יסגיר אותי. אני
כמעט חש אותך, את החום שלך, את העוצמה שלך. חושב שאבקש את
סליחתו ואגש רגע לשירותים." רואה אותו קם.

"רעיון נפלא ובדיוק בזמן", כותבת לו.

קמה אף היא ויוצאת לשירותים מיד לאחר שהוא נעלם מעיניה. עומדת
בשירותים הקרובים לקיר המשותף לשירותי הגברים. נותנת דרור
לידיה לבצע בגופה את אשר רצתה שיעשה הוא לה בדיוק עכשיו.
לרגעים נדמה לה שחשה אותו, את נשמתו. אפילו מדמה ששומעת  קול
צעקה חנוק מעבר לקיר. האורגזמה שלה חזקה ומטלטלת. חיוך גדול של
שחרור מאיר את פניה.

מתעשתת. מביטה בעצמה בראי. הסומק על לחייה חזק מהרגיל. מסדרת
את בגדיה ויוצאת מחדר השירותים. בתזמון מופלא נפתחת דלת שירותי
הגברים והוא יוצא ממנה.

"היה נפלא להיות איתך" חייך אליה. חייכה אליו ולחשה "תודה"

חוזרת למשרדה. מורידה את הוילון ופונה לעבודתה.