בבוקר היה כתם על הסדין הלבן, כמו סימן אחרון ללילה הארוך שעבר
על שניהם, גם אחרי שהוא כבר הלך והיא - שכחה.
למעשה זה קרה רק שעות ספורות קודם לכן. על אותו סדין עצמו, אלא
שאז היה חלק ומתוח.
הם נכנסו לחדר ברוח סערה, ללא עכבות פנו אליו, אל אותו אזור
טהור, בתולי. הם חוללו אותו, ללא מחשבה. נגיעה, לטיפה, לחישה
שנחנקת מדמעה.
הרעל החל לטפטף. אדום כאש. מזיל את כעסם ואת תשוקתם. מחליף את
האהבה שלא היתה שם.
לבסוף זה נגמר. אנחת רווחה מהולה בכאב, וקול נשימה יחיד, קצוב,
של שינה, נכנס לתוך המחשבות המתרוצצות בראש.
אחר כך - כלום. קצר מחשבתי. כלום לא היה שם. הוא כבר הלך, והיא
שכחה. הסדין ילך לכביסה ואז ישכח גם הוא.
ניקוי יבש. מהיר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.