פעם אמרו עלי שאני כלי, שהכריזמה שלי נוזלת מהאוזניים, שאני
רטוריקן תותח וכשאני אהיה גדול אני אהיה פוליטיקאי דגול - הכי
דגול.
ערב חמישי אחד, יצאנו כמה חבר'ה, וכמובן החברה, לדיסקוטק
מוצלח.
שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני לא אוהב את החברה שלי,
להיפך אני אוהב אותה מאוד! אבל כשישבתי בחדר נרגילה, ללא חברתי
השונאת נרגילה עד כדי מוות, ויפהפייה אחת ניגשה אלי, לחשה
באוזני והחמיאה לי על טוב מראי ועל רצונותיה האישיים המיידיים,
לא יכולתי לסרב ולכן נעניתי לבקשתה.
שלא לדבר על השניה, שהייתה עוד יותר יפה ומושכת מקודמתה. כשהיא
באה במהלך עיסוקיי עם היפיפייה הראשונה ולחשה לי לאוזני,
החמיאה לי והכריזה את רצונותיה המיידים בפני, לא יכולתי לסרב
בשנית ולכן נעניתי לבקשתה של השנייה גם יחד.
ובנוסף - מה טוב, שכן גם הראשונה הסכימה ואף שמחה עד מאוד לכך
שהשנייה תצטרף.
וכך חולפות השניות והדקות בעיסוקינו (בעיקר נישוקים מחמיאים)
עד אשר חברתי, אשר החלה לתהות היכן אני ומה מעשיי, חשכו עיניה
לאור הנעשה למול עיניה. היא החלה לבכות ולהתייפח, להאשים
ולצרוח, להשתגע ולהניף ידיה באוויר כנגד אף אחד.
שתי היפהפיות ושאר תושבי החדר, הלכו להם כבר מזמן, ורק אני
נשארתי, לבדי, עם חברתי המביעה רגשותיה באופן מוקצן ופומבי.
וזה לא משנה כמה כריזמה שפעה ממני, לא משנה אם פניתי בדברי
לסמכות עליונה, אם פניתי לאלימות, אם השתמשתי בשפת גופי או
השתמשתי בהסחה, לא משנה כמה רטוריקה הפעלתי עליה - בשבילה הכל
נראה כמו דמגוגיה (ולא מוצלחת עלי להוסיף).
לבסוף, לאחר ניסיונות כושלים להשפיע על דעתה הפיזית והמנטלית
כלפי, היא הרימה ידה האחת אל השמיים, תפסה בצד פני הימני בעזרת
השנייה, משכני אליה ונישקתני נשיקה כואבת, אוהבת ומלאת צער.
לבסוף, הנחיתה את ידה, אשר הורמה עוד מקודם אל השמיים, על צד
פני השמאלי. אך! איזו חבטה, אך אני משער שהיא כן מגיעה לי.
אמרה שלום והלכה ואותי השאירה ללא חברה מדהימה או לחילופין שתי
ציפורים יפהפיות ומפתות.

פעם אמרו שאני רטוריקן מעולה וכשאני אגדל אני אהיה פוליטיקאי
דגול, הכי דגול.
היום אני קיבוצניק.