בפורים התחפשתי לשבלול. אז מה הבעיה להתחפש לשבלול? לא כל כך
קשה, רק שהתחפשתי לשבלול אמיתי. כן, קטן כזה, מלא ריר. אבל גם
זה לא כל כך בעיה כשיש לך חבר גאון כזה שהמציא מכונה מגניבה
שיכולה להקטין דברים. לצערי לא היתה לו מכונה שתהפוך אותי
לשבלול אמיתי, אבל בכל זאת, בואו לא נגזים, מכנה שהופכת אנשים
לשבלולים? זה לא כל כך הגיוני, נכון? אז זהו, מספיק שיוכל
להקטין אותי, זה מספיק טוב.
אז הלכתי לחברי הטוב, דקסטר שמו, ואמרתי לו: "דקסטר, מה שלומך?
בא לך להקטין אותי? - אני מתחפש לשבלול..."
"סבבה", הוא אמר.
"סבבה", אמרתי אני.
לבשתי את תחפושת השבלול שהכנתי, ונעמדתי מול שפופרת הלייזר של
המכונה. הספירה לאחור החלה, וכשנגמרה, יצאה קרן לייזר אדומה
שפגעה בי. הדבר השני שאני זוכר הוא שעמדתי במעבדה של חברי,
והכל פתאום נראה לי גדול.
דקסטר התכופף אלי ואמר: "איזה חמממממוד...", קולו היה חזק
מתמיד, וכמעט שעפתי ממקומי.
"תודה", אמרתי בקול גבוה והלכתי לי לדרכי. זחלתי וזחלתי עד
שהגעתי לגינה. נכנסתי לגינה, וטיפסתי על הצמח הראשון שראיתי
כדי שאוכל להשקיף על כל הגינה, ולתכנן לי מסלול שבלולי.
הגעתי לקצה העלה הכי גבוה שיכולתי למצוא, ושם פגשתי בשבלולית
הראשונה שלי. היו לה שני מחושים שריקדו כל הזמן סביבי, בוחנים
אותי. היה לה גם בית שבלולי, וכמובן גם גוף שבלולי ורירי מאוד.
אני בטוח שאם הייתי שבלול אמיתי הייתי חושב שהיא הכוסית של
העולם, אבל כיוון שלא הייתי, די נגעלתי ממנה בסופו של דבר, היא
הייתה רירית מאוד. גם היא לא אהבה אותי כל כך, ולבסוף השתבללה
לה משם בלי לומר מילה. אני חושב שהיא גילתה שאני לא שבלול
אמיתי. סבבה - חשבתי, והמשכתי בדרכי.
זחלתי וזחלתי עד שהגעתי לקרחת הגינה. שם בקרחת הגינה ראיתי מלא
חלזונות. הם היו די דומים לתחפושת שלי, אלא שקראו להם חלזונות
במקום שבלולים. הם הסתובבו במעגלים וצחקו הרבה. פתאום הבחנתי
בדמות נוספת שעמדה במרכז המעגל שיצרו החלזונות. היתה זו מפלצת,
ירוקה כזו. נבהלתי נורא. אני חושב שהיא פשוט שיחקה עם החלזונות
שלה.