חבורת סריסים בשולחן מוארך
נתקפת באש מהבכיר המודרך
מתווכחים על ניואנסים שבכלל לא להם
כל אחד מנסה, מנוסה, מתלהם.

החוליה החלשה למולך תוקרב
את פניה ילבינו בלי כל טעם או צו
מחפשים לרצות את האחד היחיד
ומוכרים בשביל זה אפילו ידיד.

בראש השולחן יושב העריץ
על חשבון סריסיו עוקץ ומליץ
הוא הקובע והם יראים
מליצים על יושרם, על אחר לא סומכים.

זה מסנגר על בניו מהעץ
האחר מתחכם לו, מבין ויועץ
איש איש לעצמו בונים ביצרונות
ותוקפים אחרים ישר בזוטות.

שיגידו תודה שישבו לרגליו
ויפסיקו לבלבל כל הזמן את ביציו
זה הוא שיגיד מתי אפשר לדבר
ינאם ערכים, ובעצמו יאחר.

הקודקוד מהרהר לעצמו מחשבות
ובינו לבינו כבר יש לו תשובות
ספק הוא יודע, ספק הוא חושב -
ראש עריית חלם כבר יודע היטב.

יממה של דחיות מסתכמת ביעף
בלי לבטים או הינד של עפעף.

כך יושבת כל בוקר מועצת שטויות
ומובן מאליו מבטאת באותיות.