שלום לך!
רק רציתי להגיד לך שאת זונה!
ושאני שונא אותך!
לא נמאס לך להתעלל בי?
לראות אותך נמרחת עליו כל הזמן מול העניים שלי.
עם החצי חיוך המעצבן הזה על הפנים שלך.
וכשאני מסתכל עליך במבט מאוכזב ומתוסכל את מסיטה מבט.
את חושבת שאני עשוי מברזל? שלא כואב לי? שאין לי לב?
וכשאני אני יושב בצד בודד את באה אלי ושואלת אותי מה קרה, אם
הכל בסדר,
אז לא, לא הכל בסדר! וזה בגללך! אבל אף פעם לא היה לי אומץ
להגיד לך את זה.
ואז את ממשיכה חוזרת לספה וממשיכה להימרח עליו.
ואני כבר מת שזה יגמר ללכת הביתה ולנסות להרדם בלי לבכות.
ולקום בבוקר שאחרי זה ולא לחשוב עליך אבל זה לא מצליח לי.
אני מקווה שיום אחד גם את תרגישי ככה, שהכאב רודף אחרייך כל
יום עד לחלומות,
עד שאת כבר לא יכולה לחיות עם זה.
ואז תתקשרי אלי ותבכי לי ואז אני אזכיר לך ואספר לך כמה אני
סבלתי
בגללך!