עייפה, תשושה רדומה
מחכה לחיים שונים מסביב לעולם המיואש הזה
נכונה לקפוץ מכל גשר שיופיע מולי
ומיואשת מכל שביל זהב שיבנה לידי.

נשברת לאט לאט לרסיסים
נשקפת לעבר בכל מקום,
נמוגה אל השמיים השחורים הנגועים בירח.

וכשאני פוקחת את עיניי בבוקר
הן רואות חושך,
אין שמש זרה באיזור
וכשעוצמת עיניי הן רואות אפלה,
ואולי נקודת אור הקוראת למוות בתפילה.

מחכה בכיליון עיניים למה שיקרה עוד דקה,
ונושמת לרווחה כשמגלה שדקה זו עברה,

נפשי קוראת לשמיים הרחוקים
שם למעלה,
ויוצאת מגופי האכזר והרקוב
ומייד דמה.