אהבתי כשהיינו רק שנינו.
נכנסת חזק למציאות המדומה שלך,
כשבעצם להיקשר זה לאו דווקא לאהוב.
הקשת הראתה היום את צבעיה,
וכמו שאני רואה אותך,
אי אפשר לגעת,
רק לראות.
תצייר את רצונותיך,
תצייר במילים.
תדע את אשר תרצה
תשיג אותו
ותשחרר אותו
ותשחרר.
מישהו יבוא וישאל אותך,
אל תענה,
אל תתייחס,
אבל תחשוב,
לא יותר מדי
כי אולי לא באמת יהיה טעם
והאחר ייקח את זה כאתגר.
רק אתה תבין
ותסתור
היא תלחש משהו
ותלך באותה הדרך
העיניים יראו מה הנשמה חושבת
והכל רק משחק,
בלי חוקים,
בלי הדדיות,
והכאב יתעצם
תתפוס סימנים של חולשה
תבכה
אבל לא לידה
לא לידו
תדבר.
יש לך חומות,
אתה מטפס קצת,
מציץ
רואה מה השאר עושים
ומתעצבן בקלות,
הרי גם להם חומות
וסולם.
הדמיונות שלך איתך
אך אתה לא
איתם.
נטשת הכל
כמו אותי
וכנראה
אתה
לא אהבת
כשהיינו
רק
שנינו. |