הוא מתגרה וחצוף,
לפעמים מזמין לעיתים שקוף.
הוא הפתיחה, הוא הזמנה,
היצירה? כלל לא חשובה.

כי מה שווה בכלל סיפור,
ללא תקדים (אך בקיצור).
פעם היינו הופכים את הספר,
היום - זה טיזר טריילר.

הרי ללא סבל אין יצירה,
וללא כאב, אין בריאה.
ובועז רימר - יקיר האנושות,
רוצה שנסבול קצת לפני שנמות.

וטיזר קטן נשאר מאחור,
בעוד יצירתנו משתנה פעמים אינספור.
ותיאור של סיפור אהבה רומנטי,
נפתח לחלון של אנס פסיכופטי.

כי אין גבול לביזיון,
אבל לבועז שלנו,
כנראה אין כשרון
וכוח,
את אפשרויות העריכה לפתוח.