1. פנים/ חדר העבודה של דיאנה/ לילה
---------------------------------------------------
דלת דירה הפתוחה למחצה, במרכזה המספר '8', מבפנים נשמע תקתוק
חרישי. ככל שחודרים פנימה יותר אל תוך הדירה - התקתוק גובר.
בדירה
יושבת דמות, שגבה פונה לכניסה ומתקתקת במכונת כתיבה שעל מכתבה.
סמוך לרגליה פזורים ניירות מרופטים. הדמות חדלה מעבודתה. היא
מוציאה את הנייר ממכונת הכתיבה ובוחנת אותו בעיון. בו הכותרת:
"חלום או מציאות" מאת דיאנה המילטון.
הדמות נשית כבת 20: פניה ללא איפור, עיניה כהות, שערה שחור
פחמי,
שפתיה מלאות מהודקות בריכוז. פתאום נאנחת, עוצמת עיניים, מעיפה
את הנייר ממנה וחובטת ראשה במכתבה. דפיקות דלת.
דיאנה:
(קולה חלש, מיוסר. עדיין שעונה על המכתבה)
" כן, מי זה?"
קול נשי (מצחק)
"נחשי"
דממה.
קול נשי (קצת מהסס) :
"דיאנה...אפשר להיכנס ?"
דיאנה:
"שרון, הדלת תמיד פתוחה בשבילך,
את כבר צריכה לדעת" .
2. פנים / חדר השינה של דיאנה / לילה
----------------------------------------------------
ירח מלא נשקף דרך חלון פתוח למחצה. דיאנה ושרון בוהות בו,
יושבות שעונות על הקיר בסמוך לדלת הכניסה. שרון - כבת 20,
מאופרת קלות, שער בלונדיני סתור על פניה, עיניה ירוקות, מעבירה
בקבוק בירה קר
למורדות צווארה.
שרון:
"אם פיה טובה היתה
מופיעה לפניך משום מקום..."
דיאנה:
"איזו פיה...בדיוק"
שרון:
"נו, את יודעת, כזו מ'פינוקיו' או
כמו הדודה הנחמדה מ'סינדרלה'."
דיאנה:
"אבל את יודעת שזה קצת טיפשי
לחשוב על יצור כזה שמחלק מתנות."
שרון:
"נכון, זה אפילו מאוד טיפשי וילדותי,אבל...
(מחייכת בערמומיות ומניחה את הבירה על הרצפה)
תודי שהערב מסתורי בצורה מוזרה...."
דיאנה קמה ומביטה דרך החלון. דרכו נראים פנסי רחוב וצללי עצים
מרצדים ביניהם. פתאום העצים עוטים גופות של רקדנים ופותחים
במחול לעיניה, אבל לאחר רגעים הנה הם שוב שוכבים קפואים על פני
המדשאות העירוניות.
דיאנה:
(עדיין סורקת את הרחוב)
" אין בחוץ שום דבר מסתורי .
שרון, את סתם נסחפת."
שרון קמה. ידיה מונפות לצדדים. מחייכת בהתלהבות. מביטה בדיאנה
שלא נראית מתלהבת כמוה.
שרון:
"זה לא רק בחוץ,
(סובבת סביב דיאנה ומביטה לכל עבר)
זה גם בפנים - בדירה שלך !"
(שרון פונה להביט בדיאנה, מחייכת אישוניה מתנוצצים)
"זה גם בתוכנו, כל האווירה פה מלאה
במטענים רדומים של מסתוריות,
של קסם המוכן להתעורר בכל רגע,
להצית את הדמיון שלך, את לבך.
אפשר בקלות להריח אותו, לגעת בו,
לטעום ממנו וגם לשמוע אותו....
הנה תאזיני..."
דיאנה:
(מחייכת)
"מה שאני שומעת זה מכוניות נוסעות,
אנשים עוברים ו..."
(סבה ראשה אל החלון)
"הו כן, כמה צרצרים...
(מרימה קולה בהדרגתיות)
....שעוד נותרו בחיים בעיר המטונפת הזו!!!"
שרון:
(בשלווה)
"ומה עוד?"
דיאנה:
"אני חושבת שיש עוד ציפור לילה,
אולי ינשוף או תנשמת
באיזשהו עץ...כן, אפשר לשמוע
אותה מכאן ."
שרון:
"אם תאזיני יותר לקולות,
תמצאי את הקסם ואז
משאלותיך יתגשמו.
אז מהן משאלותיך, סינדרלה ?"
דיאנה:
"בתקופה שבה אנו חיות, נסיכה,
לא קל להגשים משאלות ."
שרון:
"למה את חושבת ככה ?"
דיאנה:
"במציאות הבנויה על ערכים
חומריים ותחרותיים -
האם תוכלי להחיות
משאלות לב אמיתיות ?"
שרון:
"אולי אני לא אוכל, אבל הקסם יוכל
להחיות לך אותן ."
דיאנה:
"ואיפה אוכל למצוא את הקסם הזה ?"
שרון:
"כמו שכבר אמרתי לך, דיאנה,
הקסם הוא בכל מקום והוא גם
בתוכך - גם את קוסמת ."
דיאנה מתישבת על הרצפה, ראשה שוב שעון על הקיר, מביטה בחברתה
העומדת.
שרון:
"בעזרת הסיפורים שאת יוצרת,
יש בך את הכוח לגרום לקוראים
שלך להאמין שהם בתוך העלילה,
(תוך כדי דיבור היא הולכת ומתישבת בסמוך לדיאנה)
"חווים כל עקצוץ של תחושה שהדמויות
חוות ובעיני זו אשליה מוצלחת ואולי זו אלא
מציאות אחרת, ממד שונה, לא מובן
ועל כן קסום . "
שתיקה רועמת. שרון פונה להביט בירח ומחייכת לפתע .
שרון:
"אז מיהו אביר החלומות
שלך, דיאנה ?"
דיאנה:
(מישירה מבט אל הירח, רצינית)
"אין לי כזה ."
שרון:
"מז'תומרת ? הרי לכל אחד
ואחת יש. "
דיאנה מחייכת אליה בערמומיות.
דיאנה:
"כן, אני יודעת מי האביר שלך..."
שרון:
(מעקמת את פניה בתימהון)
"על מה את מדברת ?"
דיאנה משלבת את זרועותיה ומביטה בשרון בחיוך מתנשא.
דיאנה:
"אני מדברת על אותו נסיך חלומות,
המופיע מדי יום באופרת סבון מסוימת,
בערוץ מסוים, בשעה מאוד מאוד מסוימת....
הו, כן ! עכשיו אני רואה את העיניים היפות
האלה בורקות, את הניצוץ העליז הזה שמשתולל
בתוכן, והחיוך הזה ! "
שרון מסיטה את שערה בחיוך מבויש.
שרון:
"בסדר, אז תפשת אותי
מרותקת לעיני החתיך הזה...."
דיאנה:
"מה, חתיך? הוא לא שווה אגורה !"
שרון:
(מתעלמת מההערה)
"דיאנה! טוב שהזכרת לי -
אני חייבת את מספר הטלפון שלו,
שמעתי שהוא רווק ולא אתפלא
אם הוא מחכה לרווקה כמוני."
דיאנה:
"תעשי לי טובה. "
שרון:
(בכעס, מביטה בדיאנה)
"ומה את בכלל מבינה? "
דיאנה:
"באמת, שרון! תחשבי רגע :
לא מגולח, שיער פרוע, חיוך מטופש
ועיניים רפות. הוא נראה כאילו הוציאו
אותו מהג'ונגל באמאזונאס, איפה שנותרו
עוד עצים . "
שרון:
"אבל הוא משגע !"
דיאנה:
"אני בטוחה שגם חשבון הבנק שלו
משגע והוילה הקסומה שלו אלפי קילומטרים
מכאן - בארץ 'שום מקום' . "
שרון:
"והאם הגברת שיודעת לנאום כל כך יפה,
תודה סוף סוף שיש לה אביר חלומות משלה,
אליו אולץ ליבה יומם וליל ? "
דיאנה:
"ממש לא. "
שרון:
"ונניח שידפוק על דלתך יום אחד
וישאל איפה דירה מספר '8' ,
איך תדעי שזה האיש ? "
דיאנה:
(מעקמת את מצחה)
" איזה איש ?"
שרון:
(מחייכת)
"אביר החלומות, כמובן. "
דיאנה:
"אז הוא בטח יהיה מסתורי,
וקצת מסוכן, אבל רק קצת. "
שרון:
"הייתי אומרת שהוא נשמע
כמו אביר על סוס שחור"
דיאנה:
(צוחקת)
"או אביר סיוטים. "
דיאנה קמה אל עדן החלון, אצבעותיה משוטטות על השמשה ופותחות
אותה. משב רוח קריר חודר אל הדירה. שרון קרבה אליה בשקט,
שתיהן
מביטות בשמים האפלים. הרוח מבחוץ פורעת את שערותיהן.
שרון:
"ואיך תקראי לו, כשירים
אותך בזרועותיו ?
דיאנה:
"אקרא לו...אריאן ."
3. פנים / חדר השינה של דיאנה / לילה
----------------------------------------------------
דיאנה ושרון עומדות בסמוך לחלון המשקיף אל הרחוב הלילי .
דיאנה :
"לפעמים אני מרגישה
שהכל מחליק מאצבעותי ואני
לא מצליחה להגשים את מה
שאני רוצה באמת ."
שרון:
"שזה..."
דיאנה:
"לכתוב ספר שיהיה באמת טוב,
לשם שינוי, אבל משום מה
אין לי השראה."
שרון:
"את יודעת? נראה לי
שאריאן הוא המקור
להשראה שלך ."
דיאנה:
"אבל את שוכחת שאריאן לא אמיתי."
(מניפה זרועותיה בתרעומת)
"הוא רק ...מחשבה תמימה,
אשליה של המוח !"
שרון:
"נו, אז מה? גם האביר שלי הוא
אשליה של מפיקים ערמומיים
ובכל זאת זה לא מונע ממני..."
דיאנה:
"לחלום עליו בהקיץ ."
שרון:
"כפי שאריאן הוא אשליה מוצלחת שלך,
הרי אמרתי לך שאת קוסמת,
החיים עצמם הם קסם אחד גדול.
למה לא להעריץ משהו שממבט ראשון
לא נראה אמיתי? אם זה עושה לך טוב,
אז לעזזל, למה לא?"
דיאנה:
"אבל את לא חושבת שכדאי גם
לצאת מהר מהמציאות המדומה הזו
שעליה את מדברת בצורה כזו בוטחת
והאמת די אווילית ? "
שרון מושכת בכתפיה ומחייכת.
שרון:
"כל אחד עושה את השיקול האישי שלו
במה הוא רוצה להאמין, עכשיו בואי. "
(שרון תופסת את דיאנה ומוליכה אותה אל המיטה שבקרבתן.)
דיאנה:
"ואת בטח חושבת שאני אלך
עד הסוף עם המשחק שלך ."
שרון:
"את תשחקי את המשחק הזה
עד הסוף, מכיוון שאני רוצה
שהקסם שנמצא בך יפרוץ החוצה
ובגלל שאני חברה שלך ואני רוצה את הכי טוב
בשבילך. אז הנה - שכבי פה...והפסיקי להביט בי ככה,
כי אני לא ארפה ממך, אפילו שלא הכרתי בחיים שלי עקשנית
כמוך. עצמי את העיניים...נו עצמי כבר !"
(דיאנה שוכבת על המיטה ועוצמת עיניים.)
"יופי ומה שנותר הוא שאריאן, או מי שזה לא יהיה
כבר יראה לך את הדרך לאמת.
צריך רק לדמיין ולחלום; איך הוא נראה,
אולי גם לקרוא בשמו,"
(צוחקת)
"מי יודע, אולי הוא באמת יפתיע
ויכנס דרך הדלת."
דיאנה:
"שרון, אמרו לך שאת חסרת תקנה ?"
שרון:
"כן, אבל זה לא מדאיג אותי,
כי הצלחתי לשכנע מישהי
קשוחה כמוך, לחדול להיות כל
כך צינית ולהתחיל ללכת בדרך
שונה ובריאה יותר בחייך."
(ובנימה יותר מפויסת)
"דיאנה, נדמה לי שכדאי
לפעמים לחלום קצת.
חלומות עוזרים להעביר
יום קשה במיוחד ."
שרון מכבה את האור ויוצאת מהדירה, טורקת את הדלת אחריה.
פסיעותיה הקלות נעלמות במסדרון בניין הקומות .
4. פנים/ חדר השינה של דיאנה/ לילה
--------------------------------------------------
חושך. גבר לבוש שחורים מושיט ידו לעברה. דיאנה פוקחת עיניים
בבהלה, מביטה סביב. קמה ומדליקה מנורה המוצבת ליד מיטתה.
מעיפה מבט אל השעון, שבסמוך למנורה: 9 בערב. מציצה אל מראת
הקיר, הממוקמת מול המיטה: שערה פרוע, סביב עיניה עיגולים
שחורים
של עייפות. היא מעבירה יד זהירה אל פניה ונאנחת. שולפת מהארון,
שבסמוך למראה, שמלה שחורה ומצמידה את הבגד על גופה, בוחנת עצמה
שוב במראה.
דיאנה:
(מביטה בעיניה המשתקפות)
"כן, כאילו למישהו יהיה איכפת
איך את נראית. "
5. חוץ/ רחוב בעיר הגדולה/ לילה
----------------------------------------------
פנסים מאירים את הלילה האפל במיוחד, משני צדי הרחוב. עקביה
הנוקשים של דיאנה נשמעים היטב. היא מטלטלת את שערה. לובשת
את השמלה הארוכה - השחורה, שעליה מולבש ז'אקט כצבע הליל עצמו.
אין איש ברחוב. דממה .
6. חוץ/ הכניסה לחורשת יער עירונית/ לילה
--------------------------------------------------------
דיאנה נכנסת אל תוך חורשת יער גדולה, הממוקמת בסמוך לרחוב.
ביער היא עומדת ומעבירה אצבעותיה על עלוות העצים, חשה את הטל
הנספג מהם. עוצמת עיניים, נושמת את הצינה. דממה. משב רוח קר
מכה בכתפיה. פוקחת עיניים, מצטנפת בבגדיה, מבקשת מעט חמימות.
מביטה סביב, צליל מפר את הדממה, חלש אך מתגבר.
דיאנה קופאת במקום.
קול:
(גברי, לוחש)
"דיאנה..."
היא נושמת בכבדות, מניחה יד על ליבה.
קול:
"דיאנה "
היא תוחבת ידיה על אוזניה. עוצמת עיניים בכוח .
קול:
(קרוב אליה מבעבר)
"דיאנה....זה אני ."
עכשיו עיניה פקוחות לחלוטין. ידיה מורדות למטה ,לאט ."
דיאנה:
(לוחשת)
"אריאן....?"
(למה אמרה את זה?)
עיניה מתרוצצות. קולטת לפתע דמות עומדת בחשכת העצים לפניה.
הדמות קרבה אליה. דיאנה צורחת ומתחילה לרוץ. יד חמה אוחזת
בכתפה, לא נותנת לה לזוז. דיאנה כולה רועדת, עוצמת עיניים,
לוחשת:
דיאנה:
"הנח לי, מי שלא תהיה.
חשבתי אותך למישהו,
אבל טעיתי - אני לא
מכירה אותך כלל ."
אריאן:
"בטח שאת מכירה. קראת לי
הלילה, אז באתי ."
דיאנה פוקחת עיניים באיטיות, מרימה ראשה בחשש אל פני הגבר
העומד בסמוך לה והוא גבוה ממנה. תלתלים שחורים עוטפים את ראשו.
שפתיו החושניות עם חיוך מעוקל. עיניו שחורות. גלימה שחורה מכסה
את גופו. דיאנה מהססת, מושיטה יד אל שערה במבוכה.
אריאן:
(לוחש אל תוך אוזנה)
"בואי אל העולם האמיתי, דיאנה,
אליו נועדת. הרי זה מה שרצית -
לברוח מהמציאות הזו, לא ? "
דיאנה מרחיקה את זרועותיו ממנה, מהדקת שפתיה בתקיפות .
דיאנה:
"שמע, מאוד נחמד שאתה פה,
מי שלא תהיה, אבל כנראה שלא
הבנת נכון. א נ י לא קראתי לך,
אני לא יודעת מי אתה בכלל,
תסתלק מפה, לפני שאני אקרא למשטרה ."
אריאן:
"שוב את נסוגה כתמיד. יש לך
חלומות נפלאים, אבל את לא
מסוגלת להגשים אותם. הדברים
הטובים תמיד מחליקים מאצבעותיך."
דיאנה:
(מפנה את גבה. עוצמת את עיניה הדומעות ונושמת בכבדות)
"אוקיי, דיאנה, זה רק חלום.
עוד מעט שרון תבוא
והכל יהיה בסדר ."
ידיו לופתות את סנטרה, מאלצות אותה להביט אל תוך עיניו.
אריאן:
"את לא חולמת. התחושות האלה,
שמימיך לא חשת - אינן דמיונייות .
הרי דברים מסעירים כאלה אינם
מתרחשים בקלות בעולם המשעמם
שלך. בואי ואקח אותך אל מקום
שבו תוכלי להיות מי שאת באמת "
הוא הרים אותה בזרועותיו. רוח קרה נשבה פתאום, פורעת את שערה
ואת גלימתו השחורה לצדדים. שפתיו מלטפות ברכות את שפתיה.
דיאנה
עוצמת עיניים, גומעת בלהט את מגעו. פתאום צבעים מסחררים, ערפל
על שתי הדמויות, הבזק. חושך. דממה .
גירסה ראשונה
יולי 1999
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.