מלאך שבור כנפיים
סכך נא עליי...
הגן על השבורה שבעצמותיי.

רפק את נפשך
ופרוק את עולך
עולם חרב!

מסנוורות עיניי
ועימי הכוח
חבריי ואני עליך ננוח.

שובי אליי
מלאכית קבר אהובה!
איך חמקת מבין אצבעותיי
כקרקע טובענית...

עצב אוחז כליותיי.
נשב יחדיו
בפינת סתר נחשקת
ונמצה את יגוננו בבהייה בכוכבים.

חבולים שריריי
ועצמותיי כסורגים כשלו

חישבו עליי חבריי- שדים רודפי תהומות,
הגיחו מתוך האין
והשלימו עם גהינום.

אני, בעל הכנפיים השבורות
עצרתי את מפולת האדמה
ועתה ברדת עולם אליי
כל שארצה היא
 
    שתיקתי העלומה...