במדבר שכחה אותה קדיחות שמש.
וגל שהיה חזר והתהווה.
(לא כמשל אם כי בהווה)
מים- בריחם את האדמה חשו,
בריחתם מלבו, מועקה העניקו.
כדי לשסע שביב עצם קטן.
שהיה בעבר כסלע אדם.
שבו הימים על המדבריות,
כי מאז ומזמן המדבר רצה חיים.
כמו בעבר האם ייסוג או ייגאה אל הגדות
של אותו ישימון?
ואותם הכחולים שבו שרצים ארוכים-מימיים.
כחלק נפרד משלוות הימים,
רצו, שחו, עפו-ריחפו,
מעל לאגם-ישימון-מרוחק.
והייתה לבדה אותה ימה מדברית
ואבני טיט נרקמו כמו תבנית.
בחריגת בים מאותה התבנית
התעצב המדבר,
שהיה בה תמיד.
איחוד פעמי, שיהיה לשגרה?
שבעבר נמו בו פעמיו עבורה.
נשארה מחלוקת, תחומה בחלוקים
שאם הים ייסוג המדבר יימוג
שכן אין הם נפרדים, אלא רק מתחלפים... |