מונחת מופקרת כמו אבודה
צלם גופה ותמונת הבגידה.
מה   רע   היא עשתה?
מה   רעה   בה הייתה?
מה  רעה  בה עשתה?
במחוא כף התעשתה.
ראתה באחיה: יצירה ותשוקה
את אותו האחד שתמיד אליו כמהה.
ומי הוא אותו אחד המיוחד.
שלך ערב טעמו?

ידיד. קראתיו בשמו ולא ענה.
ולא הבהב ולא ריצד אליי,
כמו מאז שנפרדו דרכינו בשמיים...
רוכב הוא היה ומתו עלומיו,
הוסתר אורו בזיו הרעב.
רעב?!  האמרת רעב?
הרעב, הכמיהה ליצירה מעולה,
שלא הייתי בוחרת בו להעלותו לעולה...

ואיה הוא עתה?
הישוב מאהב להיות בו בישותו?
למלא סיפוקו של קרקור הרעב
הגשמה של משאלה, כמו בנפול כוכב...
אך ספרי אחותי, מה מלבדו הרעב?
קטן הוא אונו ואינו מאוהב?
רצון התבונה קבור במעיו
דורש ומפציר בכל מאודיו!
למלא את החלל בנשגביו...

מי אתפלל, ולא אתענה עבורו הידיד הרוכב,
רק אנסה למצוא יריביו,
בין סגריריות הרקיע
לאפרוריות התהום.
לא אפריח חלום,
רק אעזור לו... לנשום.