to my big boy....
אין לך מושג כמה שאתה חסר לי.

הפסקה, שמש, היא יושבת לה על ספסלי הבטון- שם, עם המאאגניבים,
חברות שלה מדברות איתה- היא שומעת, אבל היא לא בדיוק מקשיבה.
פתאום כל השיחות האלה נראות לה כ"כ ריקות... כ"כ חסרות
משמעות... והיא נזכרת שהיא כבר חשבה על זה פעם- אז, עם המעיל
ג'ינס שאבא שלה קנה לה, ועם השמש. והיא אפילו הלכה לכיתה וכתבה
לה במחברת משהו על שמש ומעיל ג'ינס, ועל אנשים, ועל משמעות...
חברה שלה מספרת לה משהו חשוב, אבל פתאום זה כבר לא נראה לה
חשוב, והיא מבינה כמה שהיא מתגעגעת אליו... חברות שלה כנראה
מבינות שהיא לא ממש מעוניינת להשתתף בשיחה, ופותחות ברכילות
חדשה ועסיסית, שממש לא מעניינת אותה. זה בסדר, הן מסתדרות גם
בלעדיה. היא זורקת לעברן "רגע...", ומתחילה להזיז את עצמה
לכיוון הדשא. היא מסתובבת וזורקת מבט לכיוון ה"מאאאגניבים",
ומשהו מעלה גיחוך על השפתיים שלה...
אנשים מסתכלים עליה מוזר פתאום. היא לא יודעת למה, ומניחה שבטח
זה בגלל הגופייה שלה. לא, לא קר לה, תודה ששאלתם.
היא ממשיכה לכיוון הדשא, ילד עם עיניים ירוקות מצביע עליה
ואומר משהו לילדה עם צמה. היא יודעת שזה עליה, ומסיבה לא מובנת
זה לא מעצבן אותה הפעם, זה אפילו די לא מזיז לה... היא רק
יודעת שהוא חסר לה.
היא מגיעה לאיזור הדשא, יושבת שם עם חבורת המש"צים
ההיפראקטיביים, שלא מפסיקים לשיר ולקפוץ. גם היא שרה, אבל רק
בפה, לא בלב. בלב היא מתגעגעת אליו.
ואז היא מסתכלת עליו. היא רואה אותו יושב שם במקום הקבוע שלו,
עם כל החברים הקבועים שלו, ועם הגיטרה הכמעט קבועה של החברים
שלו. והוא מנגן...
היא מחייכת. התמונה שלו יושב ומנגן לה בבית שלה, מנסה ללמד
אותה גם- עדיין טרייה בזכרון שלה, וקצת עצוב לה לחשוב שיותר
הוא לא בא.
והיא חושבת על איך שזה התחיל...
מריצה זכרונות בראש....
חולצת פלאנל... מדורה...גיטרה... שיחות אינסופיות
בטלפון...ים... שקיעה... הנשיקה הראשונה שלהם...
והיא מריצה את זה קצת קדימה, והיא רואה תותים...והיא רואה אותו
יושב על המיטה שלה, ומחבק אותה, והם צוחקים...
והיא מריצה את זה עוד קדימה, והיא מוצאת את עצמה מתגעגעת בבסיס
צבאי, יושבת עם ברכה מושקעת שקבל ממנו ליום האהבה...
ואז היא מריצה עוד טיפה קדימה. היא רואה אותם יושבים ביחד,
והיא יכולה להרגיש שוב את הריחוק. זה כבר לא אותו הדבר. יש
משהו שחוצץ... משהו שהשתנה. בה, או בו, או בהם...
ועוד כמה ימים קדימה...וכבר הם יושבים בסלון שלה, והיא בוכה,
והוא שותק. והם מתחבקים.
ועוד יום, הם הולכים ביחד לחיפה, מטיילים יחד בחוף, צוחקים
ביחד- למרות שבפנים, לשניהם עצוב...
ופתאום מישהו נוגע בכתף שלה...
"חג שמח!" והיא מחייכת חיוך עצוב...
"חג שמח..."

מוקדש לאדם מיוחד מאוד, שיעור חשוב בחיים שלי....