איילת הייתה באמת ילדה יפה אם הייתי אחד מ"הם" הייתי מכנה אותה
"כוסית עולם", אבל אני לא. העובדה שכל השכבה רצתה אותה באמת
הקשתה עלי כי אני בן אדם קטן ותמים והיא? היא באמת משהו שלא
רואים כל יום. היא לא הייתה מה"סוג" שלנו היא יותר הייתה
מה"סוג" "שלהם", כן היא באמת הייתה פרחה אמיתית, פרחה שווה.
הדר הייתה יותר שקטה תמיד הסתובבה בחברה "שלהם", היא הייתה כמו
הזנב של איילת אבל היה בה משהו מיוחד שדווקא באיילת לא היה
והמשהו הזה באמת הפך אותה למיוחדת בעייני היא כאילו לא רצתה
להשתייך "אליהם" ראו את זה עליה אבל היא גם לא רצתה להיות אחת
"מאתנו" שבעצם הייתי מגדיר אותה באמצע לא פריקית וגם לא ממש
פרחה.
גיורא ואני חזרנו הביתה מבואסים תחת כי השיער שלי הסריח מהביצה
ולגיורא התלכלך התיק של הגיטרה. ישבנו בבית שלי ניסינו להוריד
את הביצה מהשיער שלי זה היה כבר די מאוחר לנסות להוריד את החרא
הזה כי עד שהגענו אלי הביתה הביצה כבר התייבשה על השיער כך
שהמשימה הייתה לא פשוטה, אבל בסוף הצלחנו.
ישבנו איזה חצי שעה בשקט עד שגיורא הסתכל עלי במבט המעצבן שלו
ואמר לי שאם עידו אלעד ותומר היו אתנו בטוח היינו מכסחים אותם
היה אפשר לראות בברור שהאגו של גיורא נפגע בגלל הערסים האלה.
לי זה לא ממש הפריע כי אני התרגלתי לתגובות האלה אבל גיורא אני
אומר לכם חבל על העצבים של הבן אדם כל פעם שזה קורה הוא נפגע
מחדש, מסכן.
אמרתי לגיורא שזה תמיד היה ככה וגם אם כולם היו אני לא בטוח
שהיינו הולכים מכות "איתם" כי זה פשוט לא הטבע "שלנו".
אחרי שגיורא הלך הביתה עברתי ליד הארונית ליד המחשב שלנו שם
היו כל מיני אלבומי תמונות כלאה שלי ושל אחים שלי כשהיינו
קטנים.
האלבום האדום שלי מכיתה ז' היה חצי פתוח אז הושטתי יד לקחת
אותו. פתחתי אותו והתמונה הראשונה באלבום הייתה שלי ושל עוד
כמה ילדים מהטיול השנתי של כיתה ז'. חלק מילדים המצולמים בכלל
לא זכרתי שהם קיימים, חלקם היו חברים מהשכבה וחלקם מהכיתה והיו
גם כאלה שסתם הצטרפו לתמונה כדרך אגב ואני הייתי במרכז כי
המצלמה הייתה שלי.
פתאום ראיתי אותו, לא ידעתי שהוא היה בשכבה שלי פעם, הוא היה
יותר רזה אז, פחות מאיים הוא אפילו חיבק אותי וחייכנו ביחד
מצטופפים בתמונה אחת. ולחשוב שהיום בצהרים הוא זרק עלי ביצה,
החמור הזה. דווקא אז בכיתה ז' הוא עוד לא היה "ערס" ואני לא
הייתי "פריק" - יכולנו להיות חברים ממש טובים לא?
ואז, באותו ערב חשבתי שבעצם קוראים לי "פריק" רק בגלל שאני
מתלבש עם שחור ושומע מוסיקת רוק, מה שבעייני זה בסדר גמור ואני
אוהב את זה אני לא יודע מה הם רוצים. כי הרי התרגום של המילה
פריק מאנגלית זה "מוזר". אני לא מוזר אני כמו כולם רק שומע
מוסיקה איכותית יותר ומתלבש יותר טוב מהם זה הכל.
וחוץ מי זה אם אני מוזר אז מה זה בן אדם רגיל? הדר?
ולמשל הכינוי ש"אנחנו" מדביקים ל"הם" הוא גם לא פחות אידיוטי,
"ערסים", "פרחות" חשבתם פעם מאיפה זה בא?
אז אני אגיד לכם מאיפה זה בא, זה בא מהרצון של האדם להשתייך
לאיזה שהיא קבוצה מסוימת
כי תטאכלס אתה צריך אותם בשביל להיות אתה, תמיד לאדם יש את
הרצון הזה להיות נבדל ממישהו אחר להיות מיוחד
ובלי ה"מישהו האחר" אין לך אפשרות להגדיר את עצמך או להבין
לאיפה אתה שייך.
אז מה אתה? פריק או ערס?
וכשתדע מי "הם" בשבילך תדע גם מי אתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.