ישבתי אתמול במקום סגור,
המחשבות חלפו בראשי המבולבל,
מה מותר ומה אסור,
מה השגתי בכלל?

בוהה בכדורים,
כל כך הרבה לומר,
להמון אנשים,
ובכל זאת שום דבר לא נאמר.

בוכה והדמעות יורדות,
כמו נחל זורם ביום סגריר.
לא עוצרות ולא מפסיקות,
מסתכל עלי במבט מהיר.

אמרת לי שעדיף שאחיה,
שאתה אותי אוהב.
אבל אם אחייה,
זה כל כך כואב.

זה לא עובר
ולא עוצר.
מתחרטת,
בוכה על הכל, על כלום, על מחר,
וזהו, הכל נגמר.