באור הירח לא רואים את הפצעים
לא רואים את הדם
באור הירח מרגישים את הלב
ואת הזין שנעמד
נשימות מהירות של אויר חם
ידיים שזזות ולא יודעות לאן
גוף שנחנק
מאבד תחושת זמן.

הבוקר עולה ומתחיל ליהיות קר
והזיכרון מתחיל לרדוף
מהלילה שעבר
ומתחת לשמיכה גופת אישה קרה
וסדיני קטיפה ספוגים בדם
המציאות רודפת ההכרה חוזרת
ושוב רגשות אשמה
כי לא זכרתי את שמה.

השמש חממה את צמרות העצים
כשיצאנו לטיול
מאמצי הדרך מעייפים אותי
אך חייבים להמשיך
אסור לעצור או להביט לאחור
כי גם לי אסור לזכור
וכשהלכתי לאיבוד ידעתי
הנה הגעתי.

האדמה הקרה תהיה לך לשמיכה
ואני מחפש את דרכי חזרה
הליל יורד
הירח עולה
ובעיר נערכת עוד מסיבה
אך אני כבר עייף מזכרון שרודף
שוכב לי על סדיני הקטיפה
תמיד יש את הפעם הבאה.