בין עולמות הייתי מביט בה.
פעם על הקרקע ופעם באוויר.
זו תמיד הייתה היא, אבל מישהי אחרת.
יופייה הוא שפתח אופקיי.
מאסתי בשקט, אז בין העולמות.
גם מוסיקה מלודית לא הספיקה.
רק רעש קיבלתי.
והייתי מביט בה, או שומע או אוחז.
אין זה משנה.
רעש של גשם.
הגשם המוכר, מהימים בהם היה נופל על חלון חדרי.
לבד הייתי מאחורי חלון חדרי המחומם, לבד אני גם עכשיו.
הייתה מחייכת ואני הייתי כואב עוד יותר.
תחושה לא אצילית.
כן, כואב היה לי כשחייכה יותר.
היא או כל אחת אחרת. אין זה משנה.
לבי כורע בין עולמות.
עצב סטטי גדש ריאותיי.
נשפתי דמעות. עלייה או על כל אחת אחרת.
אין זה משנה כלל.
אני יודע זאת כעת.
בין עולמות הבטתי.
מעולם אחד ויציב אני רושם מלים אלו כעת.
שנים זקנתי, תמיד אני - אך כל זקן אחר.