אלוהים עובר פה ברחוב כל יום בין ארבע לחמש בבוקר. מחלק את
העיתון של הבוקר על האופניים הישנות שלו, בלי הילוכים אפילו.
הוא עובד קשה אלוהים, אף פעם לא מתלונן. פעם הוא היה עוצר את
האופניים לפני הבניין ומניח את העיתונים בכניסה. היום הוא זורק
תוך כדי נסיעה את העיתון על דלת הבניין. כמעט אף פעם לא מפספס.
הוא איש מבוגר, בשביל מחלק עיתונים. אולי בין 35, אולי כבר 40.
פעם הוא היה ממש מובטל. הוא סיפר לי. ישב על התחת וקיבל דמי
אבטלה. עכשיו, הוא תמיד אומר, לא מקבל הרבה יותר, אבל לפחות יש
לי מטרה בבוקר. ובין מחלקי העיתונים של חיפה, הוא הכי מהיר. לא
יעזור לכל התיכוניסטים והסטודנטים, אין מהיר ממנו. אין מדויק
ממנו. בחלוקת עיתונים - אלוהים מספר אחד בחיפה. אתמול אלוהים
התעכב, הגיע אחרי חמש וחצי במסחרית קטנה צבועה באדום. תראה מה
נתנו לי - הוא אמר לי במבט זועף. לקחו לי את ה-BMX הכחולות שלי
ונתנו לי את הדבר הזה. נכבה לי בכל עלייה. אלוהים ישמור! הוא
נאנח והביט לתוך השמיים. מבט אמיתי כזה. חיפש משהו גדול ממנו,
משהו גדול ממני ומ"ידיעות אחרונות". משהו שיסביר לו בשביל מה
הוא קם בבוקר, עכשיו שגם אין לו ממי לדווש מהר יותר.