גלי פדר / רעב |
קניבל של נשמות
ואני טרפו
משתנקת, כשהוא לוגם צוף
כשאני טובעת במקום לעוף
והוא תובע ממני זעקה.
חרישית עבורו האנקה
אך הוא עצמו -
יפה לו השתיקה.
הבן -
כדי שאשיר וארונן
הוא צריך לנגן
את מצרף התוים שטרם נהגה
שאולי לעולם לא, ומתי אם כן?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|